(הסיפור לקוח מתוך ספר ילדים שאם אני לא טועה נקרא נהר האמת.. פשוט היתי חייבת לכתוב אותו כאן...)
לפני שנים רבות, יצא אדם נלהב לחפש את הצדק, ומכיון שלא מצא אותו בין בני האדם, הרחיק עד מעבר למדבר...
כך המשיך במסעו ימים רבים, עד שלילה אפל אחד, הגיע- תשוש ועייף- למערה אשר אור גדול בקע מתוכה. מסונוור מעט נכנס פנימה, ולעיניו נגלו אינספור מנורות שמן שהפיצו אור בהיר ומרקד.
חלק מהמנורות היו מלאות לחלוטין בשמן, חלק מלאות רק למחצה והאחרות, ריקות כמעט לגמרי... לפתע הופיע שומר המערה הזקן, ושאל את האיש למבוקשו.
"מבקש אני למצוא את הצדק!" ענה זה ללא היסוסים.
"הגעת למקום הנכון," חייך אליו הזקן, "זוהי מערת הנשמות, כל להבה שדולקת כאן, מקיימת נשמת- אדם אחד בעולם, ואם תכבה הלהבה, ימות אותו האדם..."
"אם כך," התרגש האיש שחיפש את הצדק, "תוכל להראות לי את המנורה שלי?" הזקן הנהן,"כמובן..."
שומר המערה הוביל את האיש בין שורות אינסופיות של מנורות שמן, עד שלבסוף הצביע על מנורה ריקה משמן כמעט לגמרי, בה דלקה שלהבת קטנטנה. האיש הצעיר קפא בחלחלה, אך התעשת כמעט מיד וללא היסוס ניגש אל מנורת השמן הסמוכה, הרימה בקור רוח ושפך את תוכנה אל תוך מנורתו.
לפתע הדהד במערה צחוקו המתגלגל של הזקן, "ואתה חיפשת צדק?" קרא ושאג בצחוק...
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
