על מיטת עשב ישנה ילדה קטנה,נראת היא שלווה בשמלתה הלבנה.
ציפורים שרות סביב והשמש זורחת.
הילדה ישנה היא בנחת.
אני נמצא קילומטר בודד,מתקרב אני לילדה ושם לב שהדשא לא כל כך ירוק ומלבלב.
אבל עדיין יש חיות קטנות מסביב.
וציפורים מסמלות את בוא האביב והילדה ישנה בנחת.
כשכרית פרחים מתחת ראשה אותי משמחת.
מתקרב אני עוד מטרים ספורים ורואה אני שהשמיים מעל הילדה אפורים.
היא עדיין ישנה אך האוויר קר.
רוח מנשבת ואני מרגיש די מוזר.
עדיין עפים פרפרים והכל נראה שמח.
העולם הוא יפה והכל פורח.
הילדה בשמלה הלבנה נראת כל כך שלווה.
כשישנה היא במיטת עשב במרכז חורשה קטנה.
אני מתקרב יותר ויותר ורואה שהכל היה שקר וכזב,אין שמש ולא שימחה.
החיות התפזרו לפני רגעים רבים.
הדשא אפור ומתפורר לרסיסים.
אין שמש רק רוח קרה.
אבל לפחות הילדה ישנה במנוחה.
ועכשיו אני ממנה סנטימטרים ספורים.
יפה היא נראת ליד עננים שחורים.
אך לא ילדה היא,כלל וכלל לא.
נערה היא כבר הישנה על מיטת עשבים.
בשמלה לבנה המוקפת זרדים.
רכנתי אליה,קרוב,קרוב.
יפה היא כישנה,פניה לא מראות מכאוב.
אך במהרה הבנתי שהיא לא ישנה.
היא רק נערה מתה על מיטת עשבים בשמלה לבנה.
מתה הנערה בחורשה חשוכה.
וכך היא תשאר לעד ותיהיה שם במשך דור ועוד דור ועד הדור הבא.
לא יכולתי להביט בנערה המתה והסתובבתי והתחלתי לרוץ.
אחרי מרחק מה הסתובבתי כדי להסב מבט אחרון.
וראיתי רק ילדה קטנה ישנה על מיטת עשב בשמלה לבנה.
הציפורים צייצו והשמש הייתה בשמיים.
הילדה ישנה וכך זה יהיה לתמיד.
ילדה יפה שלא מתה והעולם מסביבה יפיפה ולא מחריד.
אך מקרוב רואים שזאת רק אשליה.
אבל אף אחד לא יגש,לא יבדוק מה שלום הילדה,כולם מעדיפים להאמין שהיא סתם ישנה.
וכך התרחקתי משם קילומטרים רבים.
מנסה לחוקק בזיכרוני רק את הילדה היפה שישנה במיטת עשבים.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
