"מאיה? תועלי להתלוות אלי בבקשה?" שאל המנהל בקולו העבה והקשה. הרמתי את מבטי מהדף המקושקש בציור גרוע של המורה המטומטמת, והתסכלתי אל המנהל שהסתכל עלי בחזרה. מממתי הוא ניגש אלי בעצמו? מה קרה ליועצת שחולה לו על התחת ורצה על עקבים גבוהים מדי לכל מקום שהוא רוצה? מה עכשיו? מה עשיתי הפעם?! לא... לא יכול להיות ש...?! אין מצב שהוא תפס אותי מצלמת בחדר מורים עיתוני חשפניות... כל הכיתה חיפתה עלי! והם אלה שהציעו את הרעיון! שאני אמצא מי הלשין... אה, רגע, אולי הוא ראה אותי מקשקשת על דלת המשרד המטונפת שלו... אבל זה היה מאוחר בלילה. הוא עד כדי כך דפוק שהוא נשאר בבית ספר בלפנות בוקר? וחוץ מזה, יכולתי לרשום דברים הרבה יותר גרועים מ 'המנהל החמור, במכנסיים יש לו חור. והיועצת מחכה שייתן לה נשיקה.' (אוי, זה היה קורע לראות אותם רואים את זה...) אבל זה נכון! אי- אפשר להאשים אותי... או בעצם אולי... הוא שמע את השמועה (הנכונה) שיצאתי עם דימה, מלך הרחוב אצלי בשכונה... אני די מתפלאת שהוא לא רץ להתקשר להורים שלי... אולי הוא מפחד ממני. או שעישנתי מאחורי בית ספר, והגוש קיא שמצאו שם היה שלי- לרוע המזל. הרצתי בראשי סרטים בראש על אנשים קרחים המנופפים במקלות שלהם וצועקים עלי שאני צריכה להתבגר כבר, ולהבין את משמעות המילה 'מתבגרת' במובן הטוב. מי הגאון שיסביר לי את זה עכשיו בדרך הטובה של המילה?! זה פסיכי לגמרי. אז יצאתי, מתכוננת לנזיפות, לצעקות ולהשהייה מבית ספר- לא שאכפת לי... ושמרתי על ראש זקוף, וחייכתי. הרגשתי די טוב אחרי שהגנבתי חיוך מיוחד למורה, שחייכה עד עכשיו, אבל כרגע חיוכה התערער שראתה את הביטחון העצמי המופרז שלי. היא לא ידעה אם לצחוק או לבכות. החלפתי מבטים חוששים עם יערה, חברתי הטובה, שזקפה לעברי את שני אגודליה בחיוך קלוש. עברתי במבטי על כל הכיתה, כדי לראות מי מסב את מבטו ממני, וכך אדע מי הלשין עלי, אבל כולם החליפו ביניהם את אותם מבטים מגחכים, סקרנים לשמוע מה יהיה גזר דיני.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
