"אולי יש לך חומר לילדים?", שאל את לאה גולדברג עורכו הראשון של העיתון דבר , ביומה השני של העולה החדשה בארץ. "הכתבת שירי ילדים?" והיא ענתה: "לא ניסיתי". "ובכן נסי" הייתה תשובתו.
היא ניסתה, ומתוכה פרץ שפע יצירתי שהוגש אחר כבוד לספרות הילדים הישראלית, ואנו זכינו במתנה יקרה מפז.
דרך הומור ומשחקי מילים גולדברג פרטה על רגשותינו, כשחשפה את ילדותינו לדילמת דירה להשכיר, שם למדנו לראשונה נזקיו של סטריאוטיפ מהם. להרהורים במעשיהן של האיילות בלילות שהובילו להבנה המפתיעה שאולי הן בדיוק כמונו, האיילות. לְחִינו של המפוזר מכפר אז"ר, האאוטסיידר האולטימטיבי שחרף הכישלונות אינו מפסיק לנסות.
דרכה הכרנו דב דובוני בן דוביים היזם הצעיר שנקלע ל'קשיים עסקיים', למילותיה נרדמנו עם פזמון ליקינטון והתמלאנו אהבה לטבע, תחושת בטחון ותקווה ליום המחר.
יחד איתה יצאנו למסע גילויים בחיפוש אחר פלוטו, יחד איתה שבנו עמו בשלום הביתה.
היא שהפליגה אתנו באניית שלושה תרנים, היא שהעלתה עבורנו על הכתב את החלום על כובע קסמים, שיפרום את כבלי הילדות, שיהפוך אותנו גדולים ובעלי נוכחות.
גולדברג הפעילה את מחשבתנו ברגישות, כשהגישה לנו אי הבנות קטנות, כשהציגה בפנינו את השונה אליו למדנו לפתח אמפטיה, כשהפגישה בין מציאות לעולמות מלאי דמיון, ניסים ונפלאות.
כתביה של גולדברג גדושים בחיפוש מתמיד, חיפוש שסייע לנו כילדים, להיות טובים יותר לעצמינו ולסביבה.
לאה גולדברג שכתבה לילדים ברגישות כבירה ובשפה אדירה, שלא זכתה לילדים משלה ובכל זאת הפכה נוכחת ומשמעותית בחייהם של כל כך הרבה ילדים.
הכותבת המוכשרת שעשרות יצירותיה מככבות בגני הילדים, בבתי הספר ועל מדפי הספרים עד היום, ולא בכדי.
היום מציינים ארבעים ושלוש שנים למותה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
