מוזר לראות איך נראים הדברים אחרי זמן, לא רק מבחינת הפרספקטיבה אלא גם בבחינת איך אנו זוכרים את מה שקרה, עובדתית, מה המשכנו לזכור ומה לא.
"מה שלא יקרה, מה שלא אעשה, אני הוא איש-הסוד היחיד, זיכרון חי שאין-בלתו, שריד בלעדי של אותו עולם. וזה, יותר מכל שיקול אחר, הוא שהניע אותי לכתוב."
ז'ורז' פרק בספרו "W או זיכרון ילדות" מנתח את הזכרונות של ילדותו ומקשר אותם אחד לאחד לסיפורים ששמע, תוכניות טלויזיה, כתבות בעיתון - זיכרונות שברור לו עובדתית שלא התרחשו באמת (פרטים וסיפורים שגויים על חייו והוריו), הומצאו במקומות שבהן לא היו לו זכרונות, אך נראים לו מציאותיים לגמרי.
"זמן רב התחקיתי אחר עקבותיו של סיפורי, בדקתי מפות ואלמנכים ותילי-תילים של כתבים גנוזים בארכיונים. לא מצאתי דבר ולפעמים נדמה לי שחלמתי חלום, שלא היה זה אלא חלום בלהות בל-יימחה."
		
		
		
					הוסף תגובה | 
			
		
קישור ישיר להודעה