פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 429 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-9 חודשים פרגמנטים הה
אזעקה! האורות האדומים מהבהבים כשבאחת הדלתות נשמעת חבטה, אנשי האבטחה רצים לעברה כשהיא לפתע מועפת כלפיהם בספלאש של צבע
הצייר בפנים מישהו מדווח, זברות וקרנפים רצים ביניהם והם נאלצים לירות בהם ובינתיים מאחד הקירות נמשך זרנוק כיבוי שלא היה שם. הצייר יורה מטר של מים על אחד החיילים והנשק שלו מתחשמל ונופל.
השיר כה נוגה, נבנה מדרגה אחר מדרגה והוא כמו מראה להרמוניה של כל הטבע, כולם פוסקים לאכול ומקשיבים בדממה כשהמלודיה הרכה עוטפת אותם, ההרמוניה בולעת אותם והנה הם נשאבים לתוך השיר, נעלמים וכל שנותר הוא רק הד חזק שמתמוסס לאיטו בחדר הריק.
כשהלכתי באותו יום בישימון לא עלה על דעתי שהיא תופיע פתאום מולי באמצע המדבר בדיוק כמו שזכרתי אותה, חיוך דק לשפתיה ומבט חד בעיניה היא רצה פתאום אלי ואני התבלבלתי כולי כשעטפה אותי בחיבוק המוכר והזר הזה.
כולם יצאו ונכנסו מהחדר כאחוזי תזזית אנשי התוכנה תיקתקו במחשביהם כשהם זורקים הערות ושאלות זה לזה, היה אפשר לחוש שמשהו מתרחש, אבל מה בדיוק? רק מומחה יכל לדעת.
מיקמתי את עצמי על הכסא הגבוה ביותר, כמלך החדר, מיד אצו אלי שני תוכניתנים להוריד אותי אבל אני גדלתי פתאום מאוד והבטתי עליהם מלמעלה.
"על מה אתם עובדים?" דרשתי, ואחר מהם ענה לי "מדובר במנוע משני של ליטרציה קלקולטיבית שמשתמשים בה לעיבוד גרפי של ממשק המערכת השניוני והחיבור שלו עם מסד התקשורת"
"יפה מאוד" הפטרתי "אבל אני רוצה את זה גדול יותר, רועש יותר, אני רוצה שזה יהיה שובר קופות!" מיד קמו כולם כאחוזי חימה וזרקו עלי מקלדות עם סטיקרים של פינגויינים והחלו לחבוט ברגלי בלפטופים שלהם אבל אני כבר הייתי הרבה מעבר לזה, ניתקתי אותם אחד אחד מהחשמל והם חזרו להיות ילדים ואז גג הבנין נתלש מעצמו והשמש חדרה פנימה והמחשבים התחילו לספר לנו על השמש ועל העולם ועל ארצות שהיו ונשכחו, ומלכים טובי לב ועוד נתונים כמו מהירות מקסימלית של מסרק וכהנה וכהנה עד שבאו פקידי מס הכנסה וסגרו אותנו וזרקו את כולם לכלא ומשם אני כותב.
אכול תסכול הוא הסתובב בממלכת החושך מרים אבנים ונעקץ על ידי עקרבים בחפשו את התרופה למחלה חשוכת המרפא שסבל ממנה, אבל מכייון שהיתה זו ממלכת החושך מן הסתם לא ימצא בה מרפא והעקרבים רק ניסו לעשות לו טובה ולהחיש את הקץ. כמובן שהוא המשיך לחפש בגלל נבואת שוטים שהגיעה לאוזניו עודות פרח ולו עלי כותרת כחולים, וגבעול כחול חיוור ועליו זוהרים ולאבקניו ריח של קיסוס, אשר נסיך הרשע מחזיק בארמונו שבהרים המושלגים, ולכן הגיע לממלכת החושך אבל בינתיים קצת התעייף מהחיפושים אחר הארמון בהרים והחל לחפש משהו, ולו עקרבים לאכול מתחת לאבנים.
מכיוון שהיה זה יום חמישי מיהר כי כשהשמש שוקעת ביום חמישי אין לדעת אם תעלה שוב ביום שישי , או שתתעכב מתחת לקרקע עד יום שני או בכלל עד שבוע הבא. הוא כבר החל לרוץ ולבעוט בסלעים עד שתקעו לו חץ בעורף והוא מת. אחד מאנשינו שעקב אחריו ראה את זה ובעקבות כך הגיע הידיעה לממלכה, והמסקנה שאני מוסר לכם היא - תתרחקו ממלכת החושך רבותי. התרחקו ואל תתקרבו כל עוד אתם יכולים להרשות זאת לעצמכם. ובזאת סיימתי את נאומי" אמר היועץ, כרע ברך והחזיר את כובעו לראשו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-9 חודשים עוד אחד לאוסף הה
חום אימים, כולי מזיע - חשב לעצמו הנפח, ודפק בכוח שוב ושוב ושוב על החרב הזהובה שחישל
לעתים הרגיש כאילו הוא מכה בעצמו, כאילו הוא בעצם מתפוצץ לגיצים בחדר והמתכת עודנה נשארת קרה מולו.
בגלל זה אהב להיות נפח. הנפח העדין ביותר שיכלתם למצוא.
הוא יצא מהסטודיו המפוייח שלו אל הרחוב כשהוא מחזיק בחרב הזהובה, נושף עליה כדי שתתקרר
אחת המכוניות נעצרה בחריקת בלמים כשהנהג שלה ראה אותו עושה את זה.
"וואו!" הוא הוציא את הראש מהחלון, משפשף את עיניו בתימהון,
"חבוב מה עשית עכשיו?!" הנפחה העצל הביט בו לועס מסטיק.
אבי לא ראה דבר כזה בחיים שלו, והוא היה בטוח שאף אחד לא ראה דבר כזה. אפילו כאן בתל-אביב.
"אתה נפח כאילו?"
"כן, כן" ענה הנפח, ריאותיו מנופחות כשהוא משתעל קלות לסלק מריאותיו את כל האויר הרעיל.
"קח" אמר והגיש לו את החרב. וקרס לתוך התעלה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 12 שנים ו-9 חודשים וואו ג'קי
-
