פורומים » יהדות
גמרא, שולחן ערוך, אגלי טל, ראשונים ואחרונים וכל מה שביניהם.
כתיבת הודעה חדשה בפורום יהדות
» נצפה 3130 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 15 שנים ו-7 חודשים הספריה היהודית - פרק מספר 1... אריאל א
לפני שנים רבות חי איש (יקר) שבתוכו שכנו 2 דמויות:
אריאל הקורא
אריאל המאמין
והיה כאשר תרים האמונה ידיה - וגבר אריאל הדתי וכאשר תשכב לנוח - וידבר הקורא (פראפרזה מפרשת השבוע שעבר...).
שנים אני חש שבבואי לקרוא אני נאלץ לוותר על משהו מהאמונה שלי. פעמים רבות מצאתי את עצמי קורא דברים שאינני רוצה להיתקל בהם. כד הווינא טליא (מארמית- מאז הייתי טלה רך) קראתי מכל הבא ליד. בין הבאים לידי היו ספרים שבדיעבד אני חש שפגעו בי בדרכים שונות. ספרי אימה שעד היום פוקדים את סיוטי, תיאורים מיניים מפורטים שלא התאימו לילד בגילי ואולי בכלל, יאוש קודר וכו'. לצערי לא היה מי שיכוון אותי וידריך אותי כאשר יכולת הסינון שלי טרם בקעה מהביצה.
גם כיום, בתור אדם (כמעט) בוגר אני מנסה לסנן לעצמי את הספרים שאני קורא מפני דברים שאיני רוצה בהם.
ברור לי כי ישנם אחרים שיחלקו עלי ויטענו כי זוהי אמירה לא בוגרת \ מצמצמת ואפילו חרדתית. יכול להיות. ויחד עם הכבוד שארחוש לכם, מתנגדי היקרים, אני סבור כי כשם ששום אדם שפוי איננו אוכל מזון מכל הבא ליד וללא בקרה בריאותית \ היגיינית וכד' - על הקורא הסביר להגביל את חירותו מבחירה מפני נזק אפשרי לקיבתו הרוחנית-נפשית-אמונית.
אשמח לשמוע את דעתכם ואני מקווה לפרסם בהמשך את הצעתי המעשית.
ניפגש בפרק הבא של עלילות אריאל בספריה הגדולה...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-6 חודשים שתי דמויות, ולפעמים אפילו יותר, נשמע לי טוב.. dushka
אנשים שאצלם יד האמונה תמיד למעלה, טהורה ויפה ככל שתהיה, ולחילופין, אנשים שאצלם היא שכבה לנוח בלי לקום, משלמים במחיר של התאבנות מסוימת.
היכולת לנהל דיאלוג מתמיד,גם אם הוא כרוך במאבק, נראית לי כמו משהו שממש לא צריך לוותר עליו.
בתור ילדה הייתי קוראת מאוד מזדהה וככל שאני מתבגרת אני הופכת לקוראת יותר שיפוטית (מה שדי מוריד מהכיף).
בימים שבהם השאלה 'איך זה שהכל התשתבש ככה?' מטרידה אותי, אני נוטה להאשים, בין השאר, גם את הספרים, שחלקם, אולי, שיבש את תמונת עולמי. (ובנושא הזה- רומנטיקניות וסגירת הקצוות לסוף טוב נראים לי לא פחות מזיקים מתיאורים מיניים ואלימים).
טוב שיש את מי להאשים..:)
אבל
בעולמנו, שבו החשיפה למידע משתכללת מיום ליום, נראה לי שתפקידנו, כאנשים וכהורים, הוא לאו דווקא להיות מסננת עם חורים קטנים, אלא לתווך. לפקוח עיניים כדי להבחין בטיבם האמיתי של הדברים. כדי שנוכל, וילדינו יוכלו בבוא היום, ליישם את המלצתו של דן-1 ואני מצטטת
"צריך כלים להתמודד עם המציאות שאתה מתאר.צריך לחפש את הטוב גם בתוך הרע,בזהירות."
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-6 חודשים פיצול אישיות אריאל א
סליחה, העבודה עלתה לי לראש...
פיצול אישיות (MPD) שהיא בין נדירה ללא קיימת ע"פ חלק מהחוקרים.
מקבל אני את שאיפת ההכלה שהצבת בפנינו, להיות שלם עם חלקי.
הפתעת אותי באמירה הנכונה כל כך שנזק נגרם לא רק כתוצאה מאלימות, תיאורים מיניים וכד' אלא גם מרעיונות מתקתקים ואוטופיים.
הרב שלי אמר לנו פעם שישנם שלושה סוגים של ספרים\סרטים מזיקים:
1. ספר שהכותב מתכוון להשפיע עליך באופן גלוי (אוסקר ויילד, סדרת נרניה וכד' - ספרים שמכילים מוטיבים נוצריים ברורים)
2. ספר שמנסה לעשות זאת בדרך עקיפה (אולי הנסיך המאושר של ויילד, העץ הנדיב)
3. סופר שכלל לא מנסה להשפיע עליך אך עולמו הפנימי השלילי מחלחל מבלי ידיעתו אל כתיבתו.
הסוג השלישי הוא המסוכן והמשפיע ביותר. כדוגמא הוא הרס לי (חלקית...) את הספר שעד אז אהבתי מכל - "מישהו לרוץ איתו".
שמת לב שהדמות של הדתי בסיפור הוא העוור המסכן שאמא שלו פרימטיבית, הוא מעופף בעננים ולא עושה כלום וכולם לועגים לו ?
האדם המתואר כחכם וגם המוסרי ביותר היא דווקא נזירה יוונית (תיאדורה).
באופן אישי אינני מאמין בפרקטיקה של לחפש את הטוב בתוך הרע ואני חש שהרבה פעמים עמדה כזו מגיעה מקבלה מסויימת שלו. בגמרא מסופר על ר' מאיר שהצליח ללמוד מ"אחר", גדול חוטאי דורו - אלישע בן אבויה - "ר' מאיר רימון מצא - תוכו אכל, קליפתו זרק". אני הקטן מתקשה לעשות תמיר את ההפרדות הקשות ובינתיים כשאני נתקל בפירות רקובים - אני זורק אותם,
בעדינות...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-6 חודשים אויב מספר 3 dushka
קצת לא מסתדר לי עם ה'פנוטיפ' לספר שהצעת כפתרון.
הרבה יותר קל לכתוב 'בספר הזה ישנן בחורות עירומות' או 'בספר הזה יורים באנשים לעיתים קרובות' מאשר לתאר את הפעולה העמומה של 'האויב המתגנב'.
אמנם אני, בשונה ממך, לא שומרת מצוות, ולכן המסננת שלי היא קצת שונה אבל עדיין קיימת.
כפי שאתה משתדל לאכול רק מזון בריא, אני אוכלת מה שטעים לי ומה שלא מזיק מיידית למערכת העיכול הרגישה שלי.
בכל זאת הזכרת לי כמה סיפורים ואתמקד באחד (מכיוון שבמסגרת עבודה מסויימת על המידות אני מנסה לרסן את הגרפומניות שלי).
תקופה די ארוכה חייתי ללא טלוויזיה. במהלך תקופה זו נזדמן לי להשתתף בסקר שולי (משהו שקשור לאפקטיביות של סרטון פרסומת למיץ תפוחים), שבו נתבקשתי לצפות במקבץ פרסומות ולתאר מה אני זוכרת ממנו. מכיוון שלא נחשפתי לפרסומות, צפיתי בהם כפי שצופים בסרט איכות. הסוקרת נדהמה לגלות שזכרתי את כל הפרסומות בפרוטרוט ולפי הסדר.
בדיעבד, לאחר שהכנסתי את ה'שיקוץ' לביתי וזכיתי לצפות במקבצים רבים, נוכחתי לגלות שלא כח זכרון יוצא דופן היה בעזרי.
אם נחשפים לפרסומות באופן תדיר, מפסיקים לראות אותן, הן מגיעות ישר לאותו איזור במח האחראי על כרטיס האשראי.
מכיוון שזוהי דוגמא מאלפת לאויב מספר 3, הרי שהדרכים היחידות להילחם בו הן להתעקש לצפות בו בעיון רב או להתנזר ממנו לחלוטין.
ועוד סיפור אחד קטן (קשה..קשה לעבוד על המידות) הכרתי רב שהמליץ לביתו בת העשרה לקרוא את 'הרוזן ממונטה כריסטו' ואת 'עלובי החיים' והנחה אותה לשים לב מה קורה לאדם שלוקח על עצמו להיות מקור המוסר והצדק, במקום להאמין במוסר מוחלט חיצוני.
זאת, אם לחזור לענייננו, מין דרך שבה אריאל ב' נושא על כתפיו את אריאל א' (לי, אישית זה נשמע קצת מכביד) ובהעדר דיכוטומיה, אולי טוב יותר לשניהם...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
לפני 15 שנים ו-7 חודשים ההרגשה שלי דיי הפוכה משלך קורנליוס
כשאני קורא דברים בעלי "ערך מוסף" פילוסופי, רעיוני - או כל דבר אחר - אני נהנה מעצם חשיפתי לדבר השונה.
אין בי פחד שהדבר הזה יסית אותי לכיוונים זרים, כי אני מאמין ומכיר את עצמי מספיק טוב כדי לדעת שיש בי היכולת לברור. זה בדיוק למה להורים יש פחד מפני זרים ש"ישטפו להם את המוח" - כי הם בשלב שונה... אבל חלק מתהליך ההתבגרות הוא ההתהוות של ה"אני מאמין" שלך... מתישהו אתה פשוט ממשיך משם ונחשף לדברים חדשים.
במקרה שאני לא מתחבר לשום דבר - אני מקבל "טיעוני נגד". במקרה שאני מוצא עניין - אני עושה בדיקות נוספות ואימותים ובוחר מה לאמץ לעצמי... לא מוצא בזה כל פסול. להפך - אני מאוד נהנה מזה :)
אז יש כאלה פה שאולי יטענו שאין לי אמונה ולכן אין "פחד" שתיפגע - אבל זה לא נכון, כי לא רק אמונה באלוהים נחשבת אמונה מבחינתי :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 15 שנים ו-7 חודשים ספרים כמו סרטים שקדנית
תחילה מבררים, בודקים קוראים ביקורת או שומעים המלצות ורק אם מתאים הולכים לצפות בו ואם לאו- מוותרים. זה מה שיפה בקריאת ספרים שכל אחד רשאי להחליט ולקבוע לעצמו קריטריונים לבחירת הספרים המתאימים לו ואין לאף אחד זכות להכתיב לך מה ראוי שתקרא או לבקר את סגנון הקריאה שלך -אם הספר אינו עומד בקריטריונים שהצבת לעצמך. לדעתי ניסיונך לסנן ספרים מעיד דווקא על מודעות עמוקה ואחריות גדולה לעולמך הפנימי הרגשי ,האמוני והשכלי וזה כשלעצמו מעיד על בגרות . יפה ההשוואה שעשית בין קריאת ספרים לאכילת מזון . ספר הוא כמזון לנפש ולשכל וכשם שאדם ( שיש לו מודעות לבריאותו ) נזהר ממזון קלוקל או כזה שאינו מתאים לו כך זכותך לסנן את הספרים שתקרא כדי לא להיפגע ברמה כזו או אחרת בבחינת "הקדם תרופה למכה" מה יותר חיובי וחשוב מזה?
יחד עם זאת אני סבורה ,שאין לשלול את דרכם של אנשים שאין להם שום בעיה לקרא הכול ואינם מסננים את ספרי הקריאה שלהם כמוך פשוט כי כך בחרו וכי זה אופי הקריאה שלהם וגם זה בסדר גמור למרות ,שלדעתי גם אלו -בוחרים את ספרי הקריאה שלהם ולו כדי ליהנות מספר טוב ומעניין ולא להתאכזב. איש איש ודרכו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 15 שנים ו-7 חודשים "אמונה מפוצלת" דן-1
נושא מרתק.
טיפ:אלישע בן אבויה המידוע בכנוי "אחר".
אחת האפשרויות להתפקרותו היתה :שהיו ספרי מינים נושרים מחיקו כשהיה צעיר.
אין אדם למד אלא ממקום שליבו חפץ-אם אתה נמשך לספרים שפוגעים בך-זהו אחד הניסיונות שלך וזהו חלק בלתי נפרד מחייך.
לא מקבל את קביעתך לגבי המזון.יש אנשים שפויים שאוכלים מזון מזיק.לא כל הנרקומנים הם לא שפויים.לא כל המהמרים הם לא שפויים.יש אנשים שפויים שחיים עם "הפרעה".
עבודת הברור גם באכילה וגם בקריאה היא עבודה קשה מאד.הטוב וגם הרע מעורבים וצריך לדעת להפריד ביניהם.
על תלמידו של "אחר" נאמר:רימון מצא,תוכו אכל קליפתו זרק.צריך כלים להתמודד עם המציאות שאתה מתאר.צריך לחפש את הטוב גם בתוך הרע,בזהירות.
דן-1
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 15 שנים ו-7 חודשים כיצד אתה בוחר? לביא
מה אתה מכליל בספרים הבסדר ומה לא?
האם יש מספיק ספרי קריאה שנמצאים בקטגוריית ה"בסדר" או שמה..
סיפור שפעם שמעתי...
היה היה איש אחד, ולאיש היה תפוח אחד.
האיש קילף באומנות את קליפות התפוח, והשליך אחרו גבו לריצפה.
את התפוח (כמו נורית בשיר) הוא אכל, טיפין טיפין.
תוך כדי אכילה הוא חשב לו, אולי יבוא מישהו ויאכל את הקליפות?
אז הוא החליט להטיל את מימיו עליהם, כמו בכיבוי מדורות בל"ג בעומר.
כעבור זמן מה היה האיש שוב רעב.
יש וחשב... ואמר לעצמו, הקליפה ההיא שם בפינה בטח לא נרטבה.
לקח אותה ואכל.
דקות עברו, הרעב שוב תקף.. ועוד קליפה נאכלה.
בלי לשים לב.. פתאום נגמרו להם הקליפות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-7 חודשים משל למה הדבר דומה אריאל א
לאיש בעל תפוח אדום ומתוק
שקליפתו בצידו ועליה ריסוס
היאכל התפוח או שמא יקלף
ואולי עד היום הוא יושב וחושב...
אמת הדבר כי זהירות מוגזמת מביאה לאובדן החיים הטבעיים והבריאים אך הרמח"ל מלמדנו במסילת ישרים כי זהירות היא המידה הבסיסית בעבודתו יתעלה.
ברור מחד כי מפני השוטים לא נאבד עולמנו ונפסיק לקרוא, אך בשל הקושי לא נתייאש מעבודת הבירורים בין טוב לשאינו.
לדעתי דרך האמצע היא זהירות במתינות, לשים לב מה אתה קורא ומה קוראים ילדיך, לבדוק לפני שאתה מכניס מזון לנפשך אך מאידך לא להגיע למצב בו החשש מביאך לפחדנות ולביקורתיות שאינה במקומה.
נהוג לומר כי המטרה בטיפול פסיכולוגי היא לא לשנות את האדם אלא להגדיל את טווח הבחירה שלו. אני מאמין כי הידיעה הבסיסית מהם המרכיבים הכלולים בספר שלפניך מאפשרת לך לבחור באופן שקול ומדוד יותר האם לקוראו. החזון שלי הוא ליצור מסד נתונים שיכיל את ה"פנוטיפ" של הספר ותן לחכם ויחכם עוד - האדם בעצמו יוכל לבחור האם הוא מעוניין בספר או לא.
מעניין אותי מאוד האם קוראים נוספים חוו או נתקלו בנזקים על רקע קריאה בלתי מבוקרת כי אם יחיד אני, באמת אין טעם בדבר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 15 שנים ו-7 חודשים לביא ירום הודו דן-1
שלום ללביא ירום הודו,הסיפור ששמעת הזכיר לי:"בור ששתית ממנו אל תזרוק בו אבן" ):
בברכה
דן-1
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
