"ככה?" הוא שואל, "ככה," אני עונה, משפיל את עיניי.
היד, שהייתה רכה ואחזה בי באהבה נמשכת,
המבט בעיניים, שהיה כה חם ואוהב, לקר, מנוכר.
הוא נסוג מספר צעדים, מתרחק ממני.
"בבקשה אבי, סלח לי, אני מבקש,
חטאתי, נאנשתי, וכעת, אני רוצה לשוב."
קולי רועד, רווי כאב.
אני נופל על רגלי, פורץ בבכי.
בני, הוא אומר, קולו רך, הוא מתקרב אלי,
מוחה את דמעותיי,
"יש הרבה מכשולי בחיים," הוא אומר,
צריך לעבור אותם, ללכת נגד הזרם,
עמוד על עקרונותיך, על תותר"
הוא מקים אותי על רגליי, מגע ידו רך,
מבטו אוהב,
"לך לדרכך, ילדי", הוא אומר...
-----------------
אשמח לתגובות/הערות...
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה