פניך האמיתיות נגלו
ראיתי אותך,
אותך האמיתי
את פניך מבעד למסיכה.
האמת כל כך קשה
שוברת את ליבי
אני לא יודעת איך
אני מסוגלת להיות שלך.
איך לאהוב אותך
לחיות איתך
כשאני יודעת
מי אתה באמת?
לאהוב אותך
עם המסיכה
לשנוא אותך
כשפניך גלויות.
אתה כל כך שונה
בלי המגן על פניך
בלי החזות השנייה
אתה מפלצת בתחפושת.
אתה יהיר, אתה ציני
אתה נפוח, מתנשא
אגואיסט חסר תקנה
למה אני אוהבת אותך?
למה שאתה מופיע
ליבי מפרפר?
למה כשאתה מחייך אליי
אני מאושרת?
אני רוצה להפסיק
להשתחרר מהכבלים
שקשורים אלייך
רק אלייך.
להפסיק להיות
בובה על חוטים
שפועלת כשאתה
מופיע.
קול ההיגיון
אומר לי להשתחרר
אבל במשחק הזה
ההיגיון נעלם ממזמן.
אני חיה על פי מפלצת
נושמת לפי הוראותיך
אני מצפה לרגע שתופיע
ממתינה רק לך.
את היום אני שורדת
רק בידיעה
שאתה שם
ותדבר איתי בקרוב.
אבל מאז שהמסיכה הוסרה
לא שבת לעטות אותה
פניך הקרות
מרסקות אותי שוב ושוב.
ליבי שבור
כל כך שבור שאני כבר
לא מזהה את גוש הכאב
שאליו נהפך.
והוא צורח במחאה
מתחנן לרחמים
צווח בתוך חזי
מבקש מהכל לעצור.
מוחי מתמרד
יחד עם ליבי
מתחנן להפסקה
צורח לעצירה.
ורק רגשותיי
ממאנים להשתנות
עוצרים את הכל
וגורמים לי לאהוב אותך.
אני רוצה להפסיק
להיות תלויה בך
להפסיק
לאהוב אותך.
רוצה לחיות ללא הכאב
שרודף אותי
הכאב שבגללך
רודף אחריי.
וכשתפסיק לרדוף את מחשבותיי
כשתפסיק להתרוצץ במוחי
כשתפסיק לשלוט בי
ליבי יתחיל לאחות את פצעיו.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
