פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 472 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 12 שנים ו-9 חודשים זה ספר שאני עובד עליו .... הייתי שמח לקבל ביקורת בונה על הקטע השני בספר ... מי שמעוניין לקרוא חומר קליל ומשעשע מהחיים מוזמן להנות .. הקטע הראשון מפורסם בדף שלי קסטה
מרצדס שחורה עוצרת והמאבטח יוצא החוצה, סורק את האזור במבט חשוד ופותח לי את הדלת. אני יוצא החוצה המאבטח מאחוריי עם מזוודה שחורה בידו. אני נכנס למועדון בחורה במיני וחזה חשוף נושקת לי על הלחי. היא מלווה אותי לאורך המועדון, אני לא אוהב לעשות עסקות במועדון חשפנות הזה אבל הסחורה הגיעה מוקדם מהרגיל. אני קורץ לשוטר סמוי שיושב על הבאר, הטינופת סוחט לי את הכיס אבל אין מקום לטעויות כל הפינות צריכות להיות תפורות.
אני עולה לחדר למעלה, בוכבוט השמן יושב על הכורסא החומה שלו וסיגר בידו ,שני טבעות זהב אחת על כל זרת מקשטות את כף ידו, הוא מסומם האישונים שלו מורחבים, אני מזהה עליו סימנים של לחץ, אני לא אוהב לחץ, לא כשמדובר בעסקה גדולה כזו. המאבטח של בוכבוט השמן עושה עליי חיפוש קל הוא לא מוצא את האקדח שאני מחביא בתחתונים. בדרך כלל אני לא מגיע לעסקאות חמוש אבל כשעושים עסק עם מסומם צריך לנקוט באמצעי זהירות.המאבטח שלי עומד בפינה של החדר, בוכבוט השמן מוציא בקבוק וויסקי יקר מוזג לעצמו לתוך כוס קריסטל, מוזג לי גם, אני מסרב, הוא צריך להבין שאין בינינו יחסי חברות אנחנו עושים עסקים ובעסק הזה חברים רק יכולים להפיל אותך ולכן אני עובד לבד.
אני מניח את המזוודה על שולחן הסנוקר כששנינו עומדים מנגד שני צידי השולחן אני פותח אותה, מבט מרוצה ניחן על פניו של בוכבוט השמן. הוא מניח את המזוודה השנייה אל מול המזוודה שלי פותח אותה. החומר נראה טוב אני שולף סכין קטנה והמאבטח של בוכבוט השמן מצמצם צעדים לכיוון הבוס המטונף שלו אל נוכח הסכין שלי. אני עושה קרע עדין בשקית מעמיס מעט חומר על הסכין ומסניף. בוכבוט השמן מצפה לתגובתי, למרות שהחומר משובח, הכמות בהחלט יפה והמחיר סביר אני שומר על ארשת פנים קשוחה. כמו שחקן פוקר מיומן אסור להפגין התלהבות יתרה אחרת פעם הבאה הוא ידרוש יותר. אני מביט דרך חלון הראווה של משרדו לכיוון הבמה של מועדון החשפנות בדרכי החוצה ואני מזהה פנים מוכרות בחורה רוקדת על עמוד בחוטיני ועשרות ידיים של לקוחות מטונפים עוטפים את גוף הבובה הקטן והרך שלה.
"מי הבחורה החדשה?" אני שואל את בוכבוט
"לא יודע, היא קוראת לעצמה דני-דין, הקהל אוהב אותה ואני לא שואל הרבה שאלות" הוא עונה ומחייך
"אז כדאי שפעם הבאה תשאל" אני מתפוצץ מבפנים לנוכח החיוך השטני שלו
בלי להמשיך הרבה בדיאלוג המיותר הזה אני קורץ למאבטח שלי.
כדור ישיר נשלח למאבטח של בוכבוט השמן, והוא עף החוצה דרך הוויטרינה ישר לקומה למטה. כדור נוסף הוקדש לבוכבוט השמן ושפריץ של דם עף על פניי אבל אני נשאר קר רוח כבר חוויותי מצבים דומים. החיים הם רק סטטוס וכרגע בוכבוט בסטטוס מת.
שני מאבטחים מלמטה שראו את כל המחזה מתחילים לרוץ ישירות למעלה. אני והמאבטח שלי תופסים פינה בחדר בלי לדבר ובלי לתאם מראש אני שלחתי את המאבטח הימני להתמודד עם המנעול של גן העדן והמאבטח שלי ניטרל את השמאלי ושלח אותו לארץ המובטחת. אני חוטף את דני-דין היא מנסה להלחם בי היא צועקת, מכה ומקללת. המאבטח בכניסה למועדון גם כן זכה לדו שיח עמוק עם השטן הנהג שלי ניטרל אותו. אני זורק את דני-דין לרכב ואנחנו מתחילים בתנועה מהירה ליעד לא ברור.
"מה נסגר איתך? רק אתמול נפרדנו ואת הופכת לחשפנית אצל בוכבוט השמן, מכירים אותי פה בעיר הזאת"
"אני לא שייכת לך יותר אני יעשה מה שבא לי"
"איפה הכבוד שלך, איפה הכבוד שלי?"
"פתח לי חלון בבקשה אין לי אוויר"
הנהג פותח לה חלון. היא מצמיחה כנפיים של ציפור, הופכת ליונה עם פני אדם ונשאבת החוצה דרך החלון חומקת לי בין האצבעות שוב.
נשאר פתק במקום שבו היא ישבה ברכב אני פותח את הפתק וכתוב בו: "תתאפס על עצמך יא לוזר, אני לא שייכת לך, אני שייכת לגברים אחרים עכשיו".
הגג של הרכב נתלש אני עוצם עיניים, אני רואה אורות מתחתיי, עיר לילית עם מכוניות שנוסעות על כבישים אין סופיים ומשאירים מאחוריהם שובל של אור אדום בניינים ממלאים את החלל באורות צהובים ו. אני נמצא בגובהה מאד גבוהה לא יודע לתת קנה מידה מדויק באוסף של רגליים. אני מביט בזרועותיי והם הפכו לכנפיים של נשר גדול ועצמתי, אני מביט קדימה היונה הקטנה עפה מרחק נגיעה ממני, אני מגביר את הקצב מנופף בכנפיים במיומנות כאילו הייתי נשר כל חיי, אני מגביר ומגביר ומגביר את הקצב עם המקור אני כמעט מסוגל לנגוע בישבן של היונה, לפתע אני מעט את הקצב, היונה מתרחקת, כנף אחת הופכת ליד ואני מתחיל לצלול מטה, אני מביט על הכנף השנייה וגם היא הפכה ליד אני ממשיך לצלול מטה לכיוון הבניינים והאורות, אין לי שליטה הקרקע מתקרבת אליי מכה חזקה בראש. נגחתי בקיר, אני מתעורר. הכל בסדר רק הלב שלי עדיין דופק במהירות של רכב על כביש מהיר באוטוסטרדה באמריקה, שמה הכל יותר גדול יותר מהיר. לילה ראשון שלי בלעדיה ואני כבר חולם עליה איזה אומללות. התמונה של ידיים זרות אוחזות ומלטפות את גופה הרך כמשי עדיין מעוררות בי עצבים וחלחלה אבל צריך לדעת להשלים עם המציאות.
בזמן שאני מתלבט עם לקום מהמטה או להשאר לשכב אני כבר נמצא במצב מאונך והתמונה שלה רוקדת על עמוד בחזה חשוף עדיין תקועה במוחי. שזה הסבר ישיר לסיבה שיש לי זקפת בוקר, אני ממש מרגיש שאיבר הרבייה שלי שואב ממני את כל הדם שיש לי בגוף ועוד שנייה אני מאבד את ההכרה כי לא זורם דם למוח. מירב התעצומות מופנות כרגע אליו.
זקפת בוקר כשלעצמה יכולה להיות דבר נחמד עד הרגע שיש לך פיפי, פה כל העניין מסתבך, בשלב הזה אתה הופך להיות מהנדס סביבתי. אני נגש לשירותים שולף את התותח, מתמקם 2 מ' מהאסלה התחת שלי נושק לשיש של המטבח ומעביר בי צמרמורת נעימה של קור (כפי שניתן להבין המטבח והשירותים לא רחוקים זה מזה).
30 מעלות ימינה, 10 מעלות מטה ובמיומנות של טייס קרב אני משחרר את הפצצה.
מי שאי פעם ראה את הסרט לשחרר את ווילי יכול לדמיין לוויתן שמשחרר שפריץ של מים מהגב, זו התיאור הכי מדויק להרגשה שחוויותי באותו רגע. פספוס קל בשפריץ הראשון, הקרש של האסלה התלכלך, אני מושך את הטוסיק טיפה אחורה וכל שאר הנוזל מחליק ישירות פנימה אני מרגיש כמו כדורסלן מהולל שקלע מחצי מגרש ומסוגל לשמוע אפילו את קריאות הקהל האוהד נוכח הסנסציה שהתרחשה זה עתה על המגרש. הרגשת שחרור נושבת בעורפי ומתוך אינסיטינקט חייתי שנטמע בי אחרי שנתיים של חיים משותפים עם בחורה אני מזנק לנקות את הקרש. ואז זה הכה בי כרעם ביום חמסין. אני גבר משוחרר, החלטתי שאני בז לכל הערכים שקיבלתי. הרמתי את הקרש סימן סטטוס לפתיחתו של עידן חדש אין עוד רוח נשית בבית הזה ועל כן בית המשפט קבע שהקרש יהיה מורם מעתה ואילך. ואז החל הפוגרום: אני מתגלח ולא מנקה אחריי את הכיור, מחטט באף שולף חנונה הכי ירוקה דביקה ונוזלית שיכולתי למצוא חיוך של אריכאולוג שמצא עצמות דינוזאור נסוך על פניי אני ניגש עם הממצא ששלפתי זה עתה מהאף , אין לי מושג איך אף קטן כמו שלי מסוגל להכיל גוש כה גדול אבל זו סוגייה שנדון בה בהזדמנות אחרת. אני מורח את החנונה הירוקה על דלת הכניסה למען ייראו וייראו, למען יבינו כולם שבבית הזה חי לו גבר משוחרר מכל כבלי האסטטיקה הנשית. כמובן שאני מטגן חביתה לארוחת בוקר משאיר את הכלים בכיור, נכנס למקלחת זורק את התחתונים במרכז הסלון, מסלק את השמפו המרכך וחלב הגוף ומציב במקומם סבון נקה 7 ירוק שמתאים לגוף לשיער לכלים ובימים קשים אפילו אפשר יהיה לעשות איתו ספונג'ה שכמובן לא יותר מספונג'ה אחת לחודש שהבית לא יאבד את הריח הגברי שלי. המלך מת יחי המלך החדש! אני יוצא רטוב מהמקלחת ומשאיר עדויות לזה שהתקלחתי בכל הבית. הבית מבין שקרתה מהפכה צבאית השתלטות מהירה בשיטת הבליץ קריג הוא מקבל את מרותי אין לו הרבה בררות.
השעה כבר 10 וחצי הפוגרום נגמר, אני לא עובד היום, לצערי . כל רופא פסיכאטרי שהיה שומע את המשפט הזה מיד רושם אותי לאשפוז במקום הקרוב ביותר למקום מגוריי.
ביום רגיל מחשבה כזאת הייתה גורמת לי להקיא על עצמי אבל הדבר האחרון שאני צריך עכשיו זה להתקע בבית עם המחשבות הטורדניות חצי אובדניות שחולפות לי בראש. אני מחליט ללכת לשתות קפה אצל פרנק, תמיד נחמד ללכת לשפוך את הלב למישהו שלא ממש מכיר אותך. בימים טובים יותר כשהייתי עובד בבאר בחוף הים תמיד בין השעות שתיים לארבע לפנות בוקר היה מגיע המדוכא ההזוי התורן, היה שותה חצי בר מגיש לי את קורות חייו העלובים בעל פה על מגש ואני כמו איזה כומר בחדר ווידוי הייתי מקשיב לכל מילה ברצינות מיותרת, מקשיב, משקלל את הניתונים ובמיומנות של יועץ לחיים טובים יותר הייתי נותן לו את הטיפ היומי, לפעמים המצב היה כל כך חמור שלא ניתו לתקן אותו וגם ליועץ בכיר כמוני בתחום איכות החיים לא היה טיפ כל כך טוב לתת אז הייתי פשוט מרים יחד איתו כוסית של וויסקי לטובת ימים טובים יותר. יש משהו קסום בלהיות ברמן סוג של כוח אתה הוא שומר הסף, כמו כספומט, סוג של בנקאי שלפעמים יכול לפנק אותך באיזה הלוואה טובה או כוסית של וויסקי על חשבון הבית. נחזור לענייננו, אני לובש את גלימת המלך שלי יורד למטה מניע את הרכב ומתחיל בנסיעה רצופה במחשבות קונספירציה לגבי הפרידה הנוכחית.
צלצול פלאפון קוטע את רצף מחשבותיי... שולח יד לכיוון התיק מחפש את המכשיר המקולל שמסיט את כל הריכוז שלי כלפיו, מתפלל בליבי שזו הנסיכה הקטנה שלי, מתקשרת לבקש סליחה, להבין שטעתה ומבקשת שהכל יחזור לקדמותו אבל לא!.
על הצג רשום אמא כך שלא ניתן להתבלבל.
"מה?" אני עונה במרמור
"מה שלומך?.... הכל בסדר?" לאמא תמיד יש את החוש הזה להרגיש שמשהו לא כשורה ובו בזמן את העיתוי הכי גרוע להתקשר
"כן אמא הכל בסדר...מה נשמע?" אני עונה ומנסה לעודד את עצמי, אבל אני שחקן גרוע ואמא אף פעם לא טועה בתחושותיה היא מודעת לזה שאני משקר אבל היא משחקת את המשחק.
"תשמע הגיעו הטפסים של הטסט, מסתבר שאתה כבר חצי שנה נוסע בלי טסט" היא לא הספיקה לסיים את המשפט והפלאפון נשמט לי מהיד הגוף שלי עף קדימה ואחורה כמו לולב ברוח.
נתתי נשיקה עדינה לרכב שלפניי נשיקה שלי ילדים קטנים במשחק של רופא וחולה אבל כששני רכבים נפגשים כל נשיקה יכולה להסתיים בבית משפט.
במהירות שיא אני מרים את הפלאפון "אמא נדבר מאוחר יותר" . אני יוצא מהרכב כולי תקווה שבאמת הנשיקה הייתה עדינה ובית המשפט לא יצטרך להכריע בסוגיית הנשיקה הזו.
אלי אלי החנון והרחום אם נשאר בך טיפה של רחמנות על נשמה חסרת ישע של אדם עלוב כקליפת השום אנא רחם עליי בבקשה שזו לא תהיה בחורה אין לי כוח יותר למבחנים שלך. אל תעמיד אותי במבחן נוסף כי אני עלול להכשל, אני מתקרב לרכב חולף על פניי החלון האחורי רואה את עצמי בחלון, יחסית לעובדה שאני לובש בוקסר שורש וחלצה צבאית אני נראה די טוב. אני מתקדם בהססנות לכיוון החלון הקדמי שיט..... לעזאזל..... מה ביקשתי ממך ? מה? שתעזור לי פעם אחת !! פעם אחת תהיה לצידי? אתה מנסה לאתגר אותי? אתה בוחן אותי? למה כל הרוע לב הזה .. אההה שכחתי בעצם אין לך לב אתה סוג של יישות לא ברורה אתה נמצא בכל והכל נמצא בך. אז תודה רבה לך!!!
בחורה.. בחורה יושבת באוטו ראשה מונח על ההגה והיא בוכה בהיסטריה.
למען האמת היא די חמודה, אני אפילו מסוגל לדמיין את עצמי שוכב איתה. זה לא ייאמן איך המוח שלנו פועל אבל המוח הגברי מסוגל בכל רגע נתון להתנתק מכל מה שקורה סביבו ולמרכז את עצמו למחשב אחת ועיקרית .....סקס......עם כל ההמולה שמסביב אני אפילו מסוגל לדמיין אותה בעירום וזה לא שהדמיון שלי אישית מפותח במיוחד. כל גבר באשר הוא יש בו את היכולת הזו , זה טבוע בנו, ככה הטבע בנה אותנו.
"הכל בסדר איתך? , תשמעי לא קרה כלום....באמת..... זה בסך הכל מכה קטנה ".
אני אומר בטון עדין ומרגיע.
"לא קרה כלום....... לא קרה כלום.... מי אתה שתקבע? .... נכנסת בי יא אדיוט ... אתה לא רואה לאן אתה נוסע?....אתה לא יודע לנהוג תגיד לי?.....כל הקפה נשפך לי על השמלה... מה אני אומרה לעשות עכשיו..... אני יאחר לעבודה, הלכה לי השמלה, וקיבלתי כוויה מהקפה הרותח יא דגנרט... אז לשאלתך אם עדיין לא הספקת להסיק את המסקנה לבד ..
לאאאא לא הכל לא בסדר " היא צועקת עליי בעצבים שללא ספק מוצדקים.
"שמעי אני ממש ממש ממש אבל ממש מצטער, אני ישלם לך בעבור השמלה אני מתנצל באמת... שמעי זה חרא של בוקר גם בשבילי בואי נחליף פרטים ואני אפילו מוכן לפצות אותך ולהזמין אותך לקפה." אני אומר באצילות אבירית ובקור רוח.
לא אתה מפגר..... לגמרי...... אתה מתחיל איתי עכשיו? אתה תשלם לי בעבור השמלה ותתן לי את הפרטים שלך ופה היחסים בינינו נגמרים."
הבחורה בהיסטירה אין טעם לפנות להגיון הוא לא עבוד כרגע, אין טעם לנסות ולשכנע היא רוצה את הראש שלי ערוף ומונח על צלחת בככר העיר.
בחורות בהיסטריה הן יותר מסוכנות מאריה בצום. אבל אצל נשים קיימת נקודה רגישה אחרת והיא "הרגש" אנו הגברים לא התברכנו ברגש, הרגש אצלנו הוא לא חלק מאוסף הניתונים שיכולים להביא להכרעה הסופית. הגברים חושבים והנשים מרגישות שילוב של שניהם יכול להיות הרסני ולהביא לקטסטרופה מכיוון שאחד מהם נוגד את השני ולכל אחד מהם דרכי פעולה שונות. אני אמחיש לכם זאת בצורה הבאה: המקרה שלפנינו הוא תאונה קלה בין שני כלי רכב במידה וגבר היה יושב ברכב הקדמי המוח שלו היה מגיב בצורה מאד פשוטה והגיונית הוא היה אוסף את כלל הנתונים שיש לפניו:
נכנס בי רכב, הרכב שלי תקין, אני תקין, הבחור השני תקין, אוקיי בוא נחליף פרטים.
ככה עובד מוח של גבר מחשב את הנתונים מסיק מסקנות ומבצע. לעומת הסיטואציה שאני נמצא בה: בחורה בהיסטריה, הלכה לה השמלה, היא בוכה, היא לא יודעת איפה נמצאת הפוליסה של הביטוח והיא רוצה לרצוח אותי על לא עוול בכפי.
ולכן אני בדיוק הולך לפגוע בנקודה הכי רגישה שלה כי לי יש את הצופן הסודי שיכול לפתוח את לבה של כל בחורה.
אני משמיט את הראש למטה נכנס לרכב ומתחיל לבכות בצורה שרק שחקן שסיים פרופסורה בבן צבי מסוגל לבצע .למען האמת הבכי הזה התחיל כהצגה אבל אם נסתכל על התמונה הכוללת יש לי את כל הסיבות לבכות חברה שלי זרקה אותי ואין לי טסט לרכב.
אני נכנס לבכי יותר ויותר הצדק איתי. הגברת עם השמלה מלאה בכתמי הקפה ניגשת אליי ועל פניה מבט של כלב שמסיט את הראש הצדה כשנותנים לו פקודה לא ברורה, היא לא יודעת איך לעכל את זה שגבר חזק ובריא שלובש חולצה של צנחנים בוכה אל מול פניה.
"שמע אדוני...... אני ממש מצטערת על התגובה שלי על שקללתי והתעצבנתי, פשוט הלחץ של הבוקר והשמלה והקפה שנשפך עליי... בוא תן לי את הפרטים שלך ונסיים עם זה."
אני מנגב את הדמעות, קניתי את אמונתה, היא אכלה את הפיתיון והיא תלויה אצלי על החכה אני רק צריך לדעת להוריד אותה בזהירות מהקרס .
"לא את בסדר גמור , המצב מובן, אני הייתי מגיב באותה צורה, פשוט חברה שלי זרקה אותי הבוקר ומיד אחרי זה באו המעכלים לעכל לי את הבית ולקחו כמעט את הכל, אחי מאושפז עכשיו בבית חולים עם חשש לצנטריפוגה אונלית ברגל שמאל שמטפשטת לו למוח ברגעים אלו ממש זה הסיכוי האחרון שלי לראות אותו ובנוסף להכל גם אין טסט לרכב." שפכתי בפניה את כל צרות היקום האפשריות בדקה, איוב היה בר מזל בהשוואה אליי כרגע, סביר להניח שאם כל זה היה קורה באמת הייתי כבר על הבניין הכי גבוהה בת"א אחרי שתיאמתי עם המזכירה של אלוהים שאני מגיע לפגישה ויארגנו לי כניסה חלקה לגן העדן. צנטריפוגה אונלית, אני גאון, רק צמד המילים האלא עצמם יכול לגרום לי להתחיל לבכות מבלי שאני בכלל מבין מה המשמעות של כל העניין.
" שמע אני ממש מצטערת.... באמת.... זה באמת מכה קטנה ואם אין לך טסט אז אני כבר יסתדר, זה רכב ישן ממילא... ואני גם ככה שונאת את השמלה הזו אבל בכל מקרה בוא רק נחליף פרטים שיהיה לי את הפרטים שלך"
הצלחתי לסחוט ממנה התנצלות, הלב שלה נשר לרסיסים נוכח הסיטאוציה של גבר יושב ובוכה כמו ילדה בת 16 שנכשלה במבחן בתושב"ע.
נתתי לה את הפרטים שלי, היא נתנה לי את הפרטים שלה והמשכנו איש איש בדרכו אני כמובן לפי הסיפור שלי הייתי ממש בלחץ להמשיך לדרכי לבית החולים לפגוש את אחי הבדיוני אם הצנטריפוגה האונלית והיא סביר להניח תחזור הביתה תחליף שמלה ומשם תמשיך לעבודה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 12 שנים ו-9 חודשים עשיתי חיפוש למילה "אני" בעמוד.הגעתי קרוב ל100!!! ציפור דרור (ל"ת)
-
