פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני 12 שנים ו-10 חודשים החתול ~באבא~יאגא~

  

  ~באבא~יאגא~

  ירדנו מהאוטובוס ההומה , הרעש הדהד מסביב ללא הפסק .
  הרחוב היה מלא באנשים . הכל נראה לרגע כה נורמלי, כה רגיל.
  אישה ממהרת לעבור בכביש, איש קורא עיתון, ונערה יושבת ומלטפת חתול על ספסל בפינה .
  אך פתאום,ברגע שעיני פגשו בעיניה של הנערה - התמונה האידיאלית התחלפה .
  עצב כואב ניכר בה, עצב כה עמוק וכה נורא .
  החתול על ברכיה לא זז. לא נע -לא נשם.
  עיניה העלו דמעות . הבכי הבלתי נמנע התפרץ.
  ברגע הזה. בחתול. חזיתי במוות לראשונה.
  עיני לא זזו מעיניו הבוהות . ליבי הלם. רציתי להציע לה עזרה. אך הלהט בו ניסתה להחיות אותו הרתיע אותי. היא לא הפסיקה לנסות להשקות אותו במים , ללטף את הראש הקר .
  רעד עבר בגופי . היא חיבקה אותו .
  רציתי לצרוח לה -החתול מת. הוא מת. תוותרי . תפטרי מגופתו הקרה . המפחידה. מדוע עליי לחזות באבלך כך באמצע הרחוב ? למה עליי לחוות דבר כה נורא כשאני בסך הכל יצאתי לבלות ?
  המוות לא קיים. עצב לא קיים. אני עוד תמימה. תני לי להישאר ילדה! בעולם שבו לא מתים . שהכל ורוד.
  ניפוץ חלומות.
  
  -סיפור אמיתי-
  
  
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
  

  • לפני 12 שנים ו-10 חודשים וואו טוטסי נודלס

    

    טוטסי נודלס

    מדהים
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.