עולם שחור, עולם סגור, עולם אפל וכך גם כל היקום.
אין תקווה ואין נחמה רק נשמות שנודדות באפלה.
כולם מתים והכל שחור אין אפילו אהבה שיר או מזמור.
אני מסתכלת בשמי היום האפלים,בשמיים שמכוסים עננים שחורים.
כולם הולכים ולשום מקום הם נודדים.
אין להם תכלית ולא תוכן ואין בהם אהבה.
ואני חלק מהם מביטה אל השממה.
הכול אפור והכול שומם,אין אפילו צליל הכל פשוט דומם.
הצמחים נבלו ואין שמחה,אין שמש והכל פשוט חורבה.
אני רוצה לצאת מכאן ולמות אבל לא יכולה.
מאחורי השמיים האפלים מסתתרת רק עוד חשכה.
אני יושבת ואני כבר לא מרגישה בחיים.
אני זומבי חסר נשמה ונגמרו לי כל המילים.
אני בוהה בשמיים וחולמת חלומות ריקים.
אין יותר אהבה רק זומבים מתים.
ניסיתי למות וניסיתי לצרוח,אבל אין לי טעם לברוח.
רצות בראשי מחשבות בודדות,על מים כחולים שזרמו פה לפני שנים רבות.
אך ליבי מת ואיתו כל הסביבה.
ליבי מת וקבור באדמה.
ומה שנותר לי הוא לשבת ולהביט בעולם ריק וחסר תכלית.
שומם העולם שלנו ואין בו שום דבר.
הכל שחור ואני לא מרגישה עם זה מוזר.
כך זה צריך להיות כי העולם אכזר.
כך זה יהיה כי אין יותר שום דבר אמיתי.
הכל מת ומפורר לחתיכות.
הכל מת ואין יותר שמחה ואין יותר נשמות.
רק אני לבדי יושבת ונמאס לי לאחל שהכל יקרה אחרת.
אין אהבה ואין שמיים כחולים.
וכרגע אני נמנית בין המתים.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
