פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 877 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים פריחת הדובדבן סיפור בהמשכים מאת א. אוחנה. פרק אחד עשר - מגדת העתידות. אברהם
פריחת הדובדבן
פרק אחד עשר - מגדת העתידות.
העיירה פארמה. יולי 1979 . המסבאה של פיט.
"אתם רוצים להזמין?" שאל המלצר את מרגרט וכריסטיאן, שישבו ליד השולחן הפינתי.
הרחק מהמולת העוברים והשבים.
"בשבילי רק סלט ירקות" אמרה מרגרט, "ואולי, אקח גלידה לאחר מכן".
"ואתה אדוני?" שאל המלצר.
"בקבוק יין משובח, ולאחריו אומצה עשויה היטב".
"מה חוגגים?" שאלה מרגרט.
"התקבלתי להתמחות במשפטים אצל עוה"ד המפורסם דושיביץ".
"ולמה לא ספרת?"
"כי רק לפני שעה בשרו לי זאת בטלפון", וחשבתי שממילא אנו נפגשים ואספר לך כאן.
"וכל זה בגלל כישוריך המיוחדים?" שאלה מרגרט בציניות לא מעטה.
"יודעת את שהייתי תלמיד בינוני", אמר, "אך אחד מידידיו העסקיים של אבא הכיר
את מר דושביץ' ודבר בזכותי".
"נו .".שאלה מרגרט "עכשיו תעזוב לניו-יורק?"
"לא. אין הכרח. למר דושביץ' יש משרדים וסניפים בכל המדינות וגם בקליבלנד.
הנה הסלט שלך הגיע. רוצה מעט יין?
"לא" אמרה, "איני שותה מחוץ לביתי. זה משפיע עלי מאוד".
"ומה מתקדם אצלך?" שאל כריסטיאן.
"הרבה עבודה קשה, הרבה מחקר" אמרה והוסיפה, "בעוד כחודש תהיה לי הפתעה עבורך".
"איזו הפתעה ?" שאל. "אולי חתונה..", אמר בלעג. שׂבַע מהדחיות שלה.
"אקבל את תואר הדוקטור שלי לביולוגיה".
"מזל טוב", אמר כריסטיאן. "כל כך מהר ? את ממש מוכשרת. גאונה".
"הו, לא. פשוט עבדתי ימים ולילות כדי לקדם את המחקר, וכמחווה של הנהלת האוניברסיטה
יעניקו לי את התואר לפני הזמן הנקוב".
"נו..?" שאל כריסטיאן, "אחרי זה אפשר להתחתן?, או שיש לך עוד איזה תירוץ באמתחתך?.
"זה אפשרי. אולי". אמרה, "אולי, נראה".
"טוב. אקח אותך לביתך". אמר.
כעבור שעל קלה חזר למסבאתו של פיט והטביע את כעסו במשקה חריף. עתה נזכר בדבריו של מר
תומפסון אשר הציע לפני כמה ימים ללכת למגדת עתידות. כריסטיאן גמר בלבו ללכת
לקוראת בכדור הבדולח – אם לא יועיל לא יזיק.
התלמידים במכללות יצאו זה מכבר לחופשה, וכריסטיאן לא הכיר את כתובתו של מר תומפסון.
אעפ"כ, החליט ללכת למחרת היום למכללה שמא ימצא את מר תומפסון עסוק באימון כלשהו
לקראת האליפות הקרובה.
ואכן מר תומפסון היה במכללה עסוק בהעברת אימון. כריסטיאן נופף בידו למר תומפסון, אשר
שרק לכדורסלנים להפסקה.
"תכירו" אמר מר תומפסון "זהו כריסטיאן ברשיקוב אשר במו ידיו הביא את גביע האליפות
היחידי שזכתה בו המכללה אי – פעם".
לקול תשואות התלמידים הכריז המאמן על הפסקה בת 10 דקות והלך להסתודד עם כריסטיאן.
"מה מעשיך כאן?" שאל מר תומפסון.
"חשבתי להיענות להצעתך", אמר כריסטיאן.
"איזו הצעה?"
"להתייעץ עם מגדת עתידות".
"כמה שזכור לי לעגת לי מעט על כך".
"אתה צודק אני מתנצל, חשבתי אם לא יועיל לא יזיק. אולי אצלה נמצא המפתח לאושר שלי".
"יהי כן". אמר תומפסון, "ניפגש כאן מחר בשעה עשר בבוקר".
למחרת בשעה היעודה כריסטיאן ומר תומפסון היו ישובים במשרדה של מגדת העתידות,
ממתינים לקבלתם. את פניהם קבלה אישה עבת בשר, בשנות השישים המוקדמות שלה.
"שלום מר תומפסון" אמרה, ושאלה, "מה מביא אותך לכאן?. שמא עצותיי אינן טובות?
הן רואה אני שכל תחזיותיי לגביך התקיימו?".
"לא.לא. גב' ארהרד", אמר תומפסון. "לא באתי עבורי אלא עבור ידידי, כריסטיאן.
הוא שזקוק למעשה הכשפים שלך".
"מעשה כשפים?! לא ולא!". אמרה מגדת העתידות. "איני עושה דבר מלבד לראות.
אני רק רואה בתוך כדור הבדולח. הוא מראה את מה שהוא רואה, ואני רואה את מה
שהוא מראה, ואת זה אני מראה לאנשים הרוצים לראות".
"בסדר. אפשר להציג את הדברים גם כך", אמר תומפסון והוסיף. "ועתה אם תואילי
לקבל את ידידי, אודה לך מאוד".
"בהחלט", ענתה. ופנתה אל כריסטיאן "כנס למשרדי בבקשה".
חדרה של גב' ארהרד, לא דמה כלל למשרד. החדר ששכן בקומה השנייה של בית ישן,
דמה לחדר אורחים, ולמעט שולחן וארבעה כסאות, לא היה אף לא פריט ריהוט אחר.
על אחד הקירות, שדומה שלא סוידו זה שנים רבות, היה מדף קטן ועליו ספר תנ"ך
ומנורת חנוכה עשויה מכסף טהור. על השולחן ניצב לו בגאון פריט אחד בלבד – כדור הבדולח.
"שב בבקשה, וספר לי מעט על עצמך", אמר גב' ארהרד לכריסטיאן.
"לספר מעט על עצמי?" שאל כריסטיאן בתמיהה, "דומני" המשיך כריסטיאן "שאת, גברתי,
צריכה לספר לי על עצמי!"
"או, לא. אין הדברים מתנהלים כך", אמרה והוסיפה, "אני יכולה לספר לך מעט על עתידך,
אך איני יכולה לנחש את עברך. גב' ארהרד המתינה מעט, מניחה לכריסטיאן לסדר את מחשבותיו.
"ובכן" דחקה בו מגדת העתידות "ספר מעט".
כריסטיאן גולל בפני גב' ארהרד את כל ילדותו, ולימודיו, והתעכב כדי הצורך – לפי דעתו –
על יחסיו המורכבים עם מרגרט והדחיות הרבות שזו דחתה אותו.
מגדת העתידות האזינה בקשב רב. ולאחר שעה ארוכה, בה הביטה בכדור הבדולח, אמרה לכריסטיאן:
"רואה אני שבתוך חודשים אחדים, משייחלו העלים לנשור, ורוח סתווית תפזז בין
פריחת עצי הדובדבן, מרגרט תהיה שלך". עוד הוסיפה גב' ארהרד משפט שנראה לכריסטיאן
תמוה עד למאוד, " הדת לא תעמוד לכם למכשול".
כריסטיאן הביט בה בפליאה ושאל: "וכל זה, גברתי, כתוב בכדור הבדולח??"
"גם בכדור הבדולח, אבל לא רק", ענתה.
"כלומר?", שאל.
"כלומר: שאיני יכולה לפרט". אמרה, והוסיפה " 200 דולר בבקשה"
כריסטיאן הוציא את ארנקו כדי לשלם. מגדת העתידות הבחינה בתמונה מצהיבה
שהייתה בתוך ארנקו של כריסטיאן ופניה החווירו מעט. "סלח לי מר כריסטיאן",
אמרה שאלה "מי האיש יפה-התואר שבתמונה?"
"או, זה אבי אלכסנדר ברשיקוב", אמר כריסטיאן. "וזו אימי, רגינה", הוסיף כריסטיאן
בהסיטו את התמונה אל עברה השני.
"זוג נאה למדיי אמרה גב' ארהרד.
"אכן". אמר כריסטיאן והוסיף, "אבי נפטר לפני מספר שנים".
"אני מצטערת". אמרה. "לא התכוונתי לפלוש לפרטיותך".
"זה בסדר", אמר כריסטיאן והניח על השולחן את הכסף. "תודה לך גברתי", אמר ופנה לדרכו.
"תודה גם לך", ענתה. ידיה רעדו מעט בעת שנטלה את שטרות הכסף.
גברת ארהרד שקעה בהרהורים אל עברה. קתרין לובצ'ק היה שם נעוריה של מגדת העתידות.
בשלהי שנת 1937, עת החלו לנשב רוחות מלחמה באירופה, בריה"מ לא טמנה ידה בצלחת והכינה
את צבאה לכל מקרה שיתפתח. בשל כך יצאה בהכרזה על גיוס חובה מיידי של גברים ונשים כאחד.
קתרין לובצ'ק, חברת המפלגה הקומוניסטית, שבשנת 1940 הייתה רק בת 17 החליטה אף היא
להתגייס לצבא, ואף זכתה לעידודו של אביה, אנדריי לובצ'ק, שהיה מגיבורי מלחמת העולם הראשונה.
לאחר הכשרה בסיסית הוצבה באחד מבסיסי השריון, כמזכירתו של רס"ן אלכסנדר ברשיקוב שבהכשרתו
האזרחית היה רופא, אך שימש כמפקד אחד מגדודי השריון הסובייטים שהכינו עצמם למלחמה – לכשתבוא.
המגע ההדוק והיומיומי בין רס"ן אלכסנדר לבין מזכירתו הנאה, קתרין, הניב אהבה עזה בין
השניים – אהבה שנתחזקה והלכה ככל שחלף הזמן. השניים נדברו להינשא בהגיע השעה, כלומר,
לכשיירגע המצב הביטחוני. אולם הקערה נהפכה על פיה: ביוני 1941 פלשה גרמניה הנאצית
אל בריה"מ ופתחה חזית נוספת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
