THE DOORS
........pssst....Ssssss
Sss…..ep your ey…s on the…road
Y...our hand upon the wheel...
We're goin' to Roadhouse
We're gonna have a real good time.
Yeah, back at the Roadhouse
They got some bungalows.
Yeah, back at the Roadhouse
They got some bungalows.
And that's for the people,
Who like to go down slow.
Let it roll, baby, roll
Let it ro……….
התגלגלנו צפונה, במעלה הדרכים הסלולות של בריטניה. השיר הזדמזם לאוזנינו חלש ומרשרש ממעבר בין תחנות הרדיו הבריטיות, הוא התאים לנסיעה חשבתי, למראה הדרך הכפרית ופזורת החורף. מימין עומדת לה בשלווה מופנמת גבעה המסתירה את קרני השמש הזועקת לפצוע, ומשמאל שדות ירקרקים זקופים לגובה מותניים בין פרות אירופאיות שמנות העסוקות בהעלאת גירת הבוקר שלהן. איכר אוחז קלשון בלוי וחלוד עומד בינם ועוצר עבודתו כשמושך מבטו בעיניי עד שנעלם מאחורי עשן פלט מאגזוז הטנדר שלנו. בקרבתם עמדה בקתת עץ נטושה, עמדה לה כך סתם ללא מעש במרכז אחד השדות הפרוצים, מראה קריר למדי בזכות אפלוליות האוויר. למרות הגשם והערפל העיקש הראות פסעה למרחקים, עיניי יכלו לשאת את מבטן לקו רקיע המתחבר אל הארץ רווית המשקעים, רוויה כל כך עד שלא הותירה פיסת אדמה חשופה אחת. הירוק שלט כדיקטאטור בזמן שהחום נשק להכחדת עולמים, או כמו מחלה מדבקת שנגעה את כל משטחי אדמת המישורים, אחד מתיאורים אלו התאים בשלמות למראה עיני, הכול היה מכוסה במדשאות צפופות של גשמי החורף. הצמדתי את ראשי לחלון המפוזר בטיפות מתחלפות ונשארתי ער יחד עם לואיס שנהג. תופפנו יחד בקלילות על משענות המושבים וזמזמנו מדי פעם שירי רדיו. חשבתי, התלבטתי יותר נכון. מה אנחנו בעצם, עוד לא הרהרתי בנושא. מה אנחנו בעצם מנגנים? פרוגרסיב, פאנק, ג'אז, פופ, רוק קלאסי, מי יודע, אולי אינדי. איך אפשר להגדיר דבר כזה, יש יותר מידי גוונים מוזיקליים. אולי אנחנו בכלל מעורבבים באלטרנטיב, מי יודע, אבל נשמענו בריטים, זה בוודאות אפשר לומר. כאילו שגדלנו כאן יחד והושפענו ממוסיקאים אנגלים. היינו שקטים, מרגשים ומעט קרירים, אנגלים בקיצור.
........pssst....Ssssss
Sss…..ep your ey…s on the…road
Y...our hand upon the wheel...
We're goin' to Roadhouse
We're gonna have a real good time.
Yeah, back at the Roadhouse
They got some bungalows.
Yeah, back at the Roadhouse
They got some bungalows.
And that's for the people,
Who like to go down slow.
Let it roll, baby, roll
Let it ro……….
התגלגלנו צפונה, במעלה הדרכים הסלולות של בריטניה. השיר הזדמזם לאוזנינו חלש ומרשרש ממעבר בין תחנות הרדיו הבריטיות, הוא התאים לנסיעה חשבתי, למראה הדרך הכפרית ופזורת החורף. מימין עומדת לה בשלווה מופנמת גבעה המסתירה את קרני השמש הזועקת לפצוע, ומשמאל שדות ירקרקים זקופים לגובה מותניים בין פרות אירופאיות שמנות העסוקות בהעלאת גירת הבוקר שלהן. איכר אוחז קלשון בלוי וחלוד עומד בינם ועוצר עבודתו כשמושך מבטו בעיניי עד שנעלם מאחורי עשן פלט מאגזוז הטנדר שלנו. בקרבתם עמדה בקתת עץ נטושה, עמדה לה כך סתם ללא מעש במרכז אחד השדות הפרוצים, מראה קריר למדי בזכות אפלוליות האוויר. למרות הגשם והערפל העיקש הראות פסעה למרחקים, עיניי יכלו לשאת את מבטן לקו רקיע המתחבר אל הארץ רווית המשקעים, רוויה כל כך עד שלא הותירה פיסת אדמה חשופה אחת. הירוק שלט כדיקטאטור בזמן שהחום נשק להכחדת עולמים, או כמו מחלה מדבקת שנגעה את כל משטחי אדמת המישורים, אחד מתיאורים אלו התאים בשלמות למראה עיני, הכול היה מכוסה במדשאות צפופות של גשמי החורף. הצמדתי את ראשי לחלון המפוזר בטיפות מתחלפות ונשארתי ער יחד עם לואיס שנהג. תופפנו יחד בקלילות על משענות המושבים וזמזמנו מדי פעם שירי רדיו. חשבתי, התלבטתי יותר נכון. מה אנחנו בעצם, עוד לא הרהרתי בנושא. מה אנחנו בעצם מנגנים? פרוגרסיב, פאנק, ג'אז, פופ, רוק קלאסי, מי יודע, אולי אינדי. איך אפשר להגדיר דבר כזה, יש יותר מידי גוונים מוזיקליים. אולי אנחנו בכלל מעורבבים באלטרנטיב, מי יודע, אבל נשמענו בריטים, זה בוודאות אפשר לומר. כאילו שגדלנו כאן יחד והושפענו ממוסיקאים אנגלים. היינו שקטים, מרגשים ומעט קרירים, אנגלים בקיצור.