השעה הייתה מוקדמת וסיוטים על היום הקודם תקפו אותי.
חלמתי על הצחוק הילדותי ועל הטבעת ועל הכתב המסולסל והעיניים,העיניים הירוקות הזורחות ההם,כל זיכרון שלהם העביר בי צמרמורת.
צליל המראה הנשברת הדהד בזיכרוני וזיכרון כתב המראה העביר בי חלחלה,אבל הדבר שהרגיע אותי היה שזרקתי את הטבעת מהחלון ושנפטרתי ממנה לעד.
קרני השמש העירו אותי מהחלום הזוועתי וקמתי לאט לאט מהמיטה,עדיין מבועתת ומקווה שהכול היה סתם חלום רע.
הלכתי לשטוף את הפנים,הפעלתי את הברז והמים זרמו בקצב מהיר,שטפתי את פני והבטתי במראה הקטנה שהייתה מולי ועל יד שמאל ראיתי את הסיוט הכי גדול שלי,הטבעת הייתה שוב על האצבע.
ניסיתי בכל כוחי להוריד אותה אך כלום לא עזר.
התארגנתי ולבשתי כפפות עדינות בצבע תכלת כדי להסתיר את הטבעת ויצאתי מביתי.
השיעור הראשון עבר במהירות והטבעת לא נתנה לי מנוחה,רציתי להוריד את הכפפה כדי לבדוק אולי היא נעלמה אבל ידעתי שהיא שם.
בתחילת השיעור השני נכנסה לכיתה ילדה ג'ינג'ית גבוהה בעלת עיניים ירוקות עדינות והמורה הציגה אותה ואמרה ששמה אנג'לינה והיא תלמידה חדשה בכיתה,זה די מוזר כי בכיתה י'א זה נדיר שיצטרפו אנשים חדשים.
הילדה התיישבה לידי,היא הושיטה את ידה ואמרה "אני אנג'לינה",צמרמורת עברה בגבי כשראיתי שעל האצבע היא עונדת טבעת זהב קטנה עם שמה בכתב מראה מסולסל.
לחצתי את ידה ואמרתי בקול הכי יציב שיכולתי "אני איזבל" וניסיתי לדכא את כל המחשבות שרצו בראשי.
בהפסקה רצתי לקומה השניה של הביניין ונכנסתי לשרותים ונעלתי את הדלת הראשית.
הורדתי במהירות את הכפפה והבטתי במראה.
הטבעת בעודה הייתה על האצבע שלי החלה לזרוח באור אדמדם.
הבטתי במבט נחוש לתוך עיניי ההשתקפות שלי והן הפכו לירוקות זוהרות,הפעם לא נבהלתי והייתי מוכנה לכול,אני הייתי חייבת לגלות יותר על הטבעת ועל מקורה.
התחלטי להושיט בעדינות את ידי לכיוון ההשתקפות שלי כשלפתע ההשתקפות הושיטה במהירות את ידה קדימה והיד החלה לצאת מהמראה לכיווני.
הבטתי המומה ביד שהייתה מולי,הבעת הפנים של ההשתקפות שלי הייתה זהה לשלי אך עיניי ההשתקפות עדיין היו ירוקות זרחניות וכשהבטתי ביד המושטת לעברי הבנתי שהיא לא שלי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
