הימים חולפים, היא מתגעגעת, ואני לא. שום דבר לא משתנה.
אחרי כמה ימים, היא כותבת שהיא פגועה ממני. שאני לא מבין אותה.
אני נשאר אדיש, אבל מבפנים מזדהה. אני מרגיש אשם. אוף, שתפסיק לאהוב אותי כבר.
אחרי זה הכל רגיל, אנחנו מדברים בהפסקות, צוחקים, היא כבר לא צוחקת מכל דבר שאני אומר. רק מהבדיחות.
אני אומר שאם היא תיתן לי עוד קצת זמן.. אולי זה יקרה. והיא מסכימה.
אחרי כמה ימים היא כותבת שהיא מבולבלת. היא לא יודעת מה היא מרגישה.
"את אוהבת אותי בכלל?" אני שואל. והיא עונה שהיא כבר לא יודעת.
ואז, מגיע לו יום אחד. היא כותבת שהיא חשבה על זה ולא נראה לה שהיא אוהבת אותי יותר.
אני עונה באדישות, מבפנים אני מבולבל. מה לא בסדר איתי? אני מכעיס אותה? כבר נמאס לה לחכות?...
מדי פעם אני חושב על זה, אולי פספסתי הזדמנות, אבל זה לא משנה. היא כבר לא אוהבת. וככה גם אני. נראה לי.
מגיע סוף השנה, שנינו שוכחים מהעניין- היא אחת מהחברות הכי טובות שלי. ביום האחרון של השנה מישהי צועקת לה : "את מחבבת אותו, נכון?". והיא מצחקקת. לא מכחישה ולא מאשרת. היא מנסה להכחיש, אבל רואים שזה לא עובד לה. היא הייתה שחקנית טובה רק איתי. כשהיא הסתירה מכולם את מה שקרה "בינינו". אני שומע את השם של חבר טוב שלי, עכשיו אני יודע שלא מדובר בי.
בערב למחרת, אני שואל בציניות אם היא באמת מחבבת אותו. לא ציפיתי לתשובה חיובית, אבל קיבלתי אותה. הרגשתי כאילו מישהו נותן לי מכה חזקה בראש. אני קצת נפגע, היא שכחה ממני תוך שבועיים? ועוברת למישהו אחר?. הקול הקטן שבראש שלי אומר: "הלו? נראה לך שכל העולם סובב סביבך? אתה שברת לה את הלב. איך אתה חושב שיש לך זכות להיפגע?" אני מנסה לפרגן לה, כותב בצ'אט בהצלחה כשאני מתמוטט מבפנים. אני לא אוהב אותה, אחרי הכל אני הרע בסיפור, אבל איכשהו אני מרגיש פגוע.
החופש נמשך, אנחנו שומרים על קשר וגם נפגשים כמה פעמים. כבר שכחתי מזה. וגם היא,
עד שצהריים אחד הוא מתקשר אלי מופתע. "היא אמרה לי שהיא מחבבת אותי.. מה לעשות?!".
האמת שאני לא מופתע. בכלל. אני אומר לו בפשטות ללכת עם האמת והמחשבות שלו.
מסתבר שהוא פשוט לא ענה לה על זה, והמשיך הלאה. כאילו ההודעה לא נשלחה. ואני כבר שוכח לגמרי מזה שהיא אוהבת אותו.
מגיע היום הראשון ללימודים, כשאני מגיע היא רצה אלי ומחבקת אותי. אני מחזיר חיבוק, והולך לפגוש את כולם.
בסוף השבוע הראשון של הלימודים, היא כותבת הודעה: "יש לי חבר!".
מה אני אמור להגיד?.. טוב, נשאל מי זה..
היא אומרת שזה הוא. אני לא מקנא. אני אומר מזל טוב, מדבר איתה קצת, ושוכח.
כמובן שעכשיו, אי אפשר להתעלם מזה, הם לא דבוקים אחד לשני אבל כולם מתלהבים. את האמת, זה לא כאילו אני ממש מתלהב בשבילם, אבל אני בהחלט שמח שהם מצאו את מקומם ביחד.
בכל זאת.. חבר טוב והחברה טובה ביחד זה מעט בעייתי. אבל אחרי מה שעברתי איתה, שום דבר לא בעייתי בשבילי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה