אִמְרִי לִי, דּוֹדתי,
הַמַּאֲמִינָה אַתְּ בְּעַרְפָּדִים?
וַדַּאי שֶׁלֹּא, אַגָּדַת-יְלָדִים!
שֶׁמָּא נֵלֵךְ אַחַר מַעֲשִׂיּוֹת הַגּוֹיִם?
מַהִי הַשָּׁעָה? שְׁעַת דְּמֵי-דֻּמִים.
עַתָּה הַצִּיצִי וּרְאִי, לֹא תִּפַּגְעִי-
לֹא בִּשְׁעוֹנֵךְ, שָׁם הַזְּמָן נוֹזֵל!
שְׁאָלִי, אֵפוֹא, הֵיכָן עוֹמְדִים יָמִים מִלֶּכֶת?
קָפוּא לָנֶצַח, בְּבֵית-הָעוֹלָמִים,
מַבָּט-חִוְרִין פְּרִי בַּלְהוֹת צַלְמָוֶת-
הַאֵין אַתְּ מְבִינָה? כּלוּם אֶתֵּן לָךְ פֵּשֶׁר?
אֲנִי הַמֵּת הַמִּתְהַלֵּךְ בֵּין הַחַיִּים.
בְּמוֹתִי תִּוָּלֵד אַגָּדָה.
עוֹר סָדוּק, עַפְעַף קָמוּט,
רֹאשִׁי אַנִּיחַ וָאָנוּם, חֶמְדָּתִי.
בְּטֶרֶם יַפְצִיעַ שַׁחַר,
וְהָאוֹר הַמְּבַשֵּׂר בַּלָּהוֹת
חולון, י"ז באלול, ה'תשע"ב.
http://shnizi.wordpress.com/2012/09/04/yamimomdimmilekhet/
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
