תודה על כל התגובות, ביקורתיות עוזרת. (חוץ מהתגובה של דיאניל רוס)
הסוכן אפס שכב על הקרקע.
הוא הרהר, איך משם הוא הגיע לפה.
הוא היה פעם כלומניק, גרמני ממורמר ממשפחה ממורמרת, אפס, זיפ, נדה.
זה היה בעבר.
הוא לקח כמה עבודות שחורות, רצח כמה אנשים, בין היתר את בנו ואת אישתו ועכשיו הוא פה, עוד משימת חיסול טיפוסית.
אז זהו, שלא.
הוא הביט ממעל לעלים שהסתירו אותו, למחזה האימים שלמעטה.
וויקטור היה במצבים יותר גרועים, הוא בסך הכל היה קשור, או לפחות, זה מה שהוא חשב.
לוגן וסוכן 52 כיוונו אליו רובה.
ג'יימס הוולט א.ק.א לוגן בעט בו מעל מעל לחור החפור שהחברה של S.H.I.E.L.D בנו במיוחד.
וויקטור א.ק.א סייברטות' התנדנד מעל החור בעודו מחייך.
סוכן 52 מילא אותו בפרטים:"לאחר חקירה מעמיקה, גילינו איך כוח ההחלמה שלך עובד, כמו מיעוט רב של אנשים, הכח שלך נגרם מכך שאתה מוטנט, זה קורה, אל תיעלב"
וויקטור חשף שיניים, "נו ו...?"
"אתה כרגע משתלשל מעל בור שעומקו חמישים מטרים בג'ונגל קטן וסודי כ4 קילומטר מהו-צ'י מין סיטי בוויטנם, אם אני או חברי לקבוצה נלחץ על הכתור שבתוך השעון שלנו, מנגנון מכני יפעיל את החוט שיפיל אותך למעטה, אתה תתרסק על הסלעים שנבנו במיחוד בשביל מישהוא כמוך"
וויקטור נראה מהסס, יכול להיות שהכל בלוף. "מה יקרה לי?"
"בפשטות" ענה קולו הצורמני של לוגן "אתה תמות, הכח המוטנטי שלך לא יעמוד בכזו עוצמה".
וויקטור המשיך להתנדנד מעל לבור, אם הוא יקרע את החבלים ויזנק עליהם הוא לא יגיע, הוא פשוט יחסוך להם את הטרחה של ללחוץ על בכפתורים, אבל הם לא ילחצו, כי הוא שווה יותר מידי.
כך לפחות חשב.
לוגן שלף את רובהו, וכיוון אל ראשו של וויקטור, "אני יודע שסוכן 52 רוצה לחקור אותך על הנפט, אבל אני כרגע האחראי."
וויקטור לא פחד כל כך, הירייה תכאב, אבל לא תעשה נזק.
"ודרך אגב" נהם לוגן, "הירייות עשויות מברזל מיוחד שנקרא ויברייניום, אתה אולי מכיר את הברזל?"
וויקטור לא הגיב, אבל חיוכו נמחק לאט לאט. הסוכן 52 חייך בזחיחות, איזה אפס הסייברטות' הזה, ויבריניום, עאלק
"עכשיו, למה רצחת את אישתי?" שאל לוגן.
ויקטור עמד לענות כשנשמעה ירייה, היא פגעה בבטנו של סוכן 52, בכתפור מסויים על הווסט שלו שמטרתו היא לעזור לסוכן 52 להתייצב, ברגע שהכפתור נמחץ תחת הכוח של הכדור סוכן 52 עף אחורה, לתוך הבור, נשמעה צרחה ארוכה שנשתתקה בפתאומיות.
וויקטור חייך, הוא הכיר רק מישוהא אחד שיכול לירות בכזו דייקנות ובכזו עוצמה.
הסוכן אפס פה.
"איך זה מתקדם, J.A.R.V.I.S?"
"עדיין טוען".
טוני סטארק מביט בשעונו, "יהיה לנו מספיק זמן כדי להגיע? הטעינה הזאת לוקחת נתח גדול מהזמן שלי".
הקול הרובוטי עונה, "יהיה לך מספיק זמן, אדוני".
טוני מביט מרוגז בכאבל שמחובר למכשיר בתוך ליבו. "נראה לי שכדאי שאני יתחיל לתכנת מטען יותר מהיר".
הקול הרובוטי הידהד שוב:"אני ממליץ להשתמש בנוססחה A54+34=T".
טוני פלט אנקה עמוקה, " J.A.R.V.I.S למה לעזאזל אני מחזיק אותך אם אתה אומר את כל מה שאני חושב חמש דקות אחרי שאני חושב את זה?"
"מצטער אדוני".
ואז לפתע הבזק של אור האיר את המעבדה של טוני סטארק, J.A.R.V.I.S זעק בקולו המכני "אזעקה אזעקה" ואז הכל החשיך.
דרך החור שנפער בקיל נכנס מישהוא, הוא עמד מעל גופתו הרפויה של טוני והמשיך הלאה, הוא ניפץ קופסאת זכוכית והביט בחפץ הזעיר שבפנים.
"כן,כן,כן,כן" מילמל דדפול כשחיוך ענקי מרוח על פרצופו.
הסוכן אפס שכב על הקרקע.
הוא הרהר, איך משם הוא הגיע לפה.
הוא היה פעם כלומניק, גרמני ממורמר ממשפחה ממורמרת, אפס, זיפ, נדה.
זה היה בעבר.
הוא לקח כמה עבודות שחורות, רצח כמה אנשים, בין היתר את בנו ואת אישתו ועכשיו הוא פה, עוד משימת חיסול טיפוסית.
אז זהו, שלא.
הוא הביט ממעל לעלים שהסתירו אותו, למחזה האימים שלמעטה.
וויקטור היה במצבים יותר גרועים, הוא בסך הכל היה קשור, או לפחות, זה מה שהוא חשב.
לוגן וסוכן 52 כיוונו אליו רובה.
ג'יימס הוולט א.ק.א לוגן בעט בו מעל מעל לחור החפור שהחברה של S.H.I.E.L.D בנו במיוחד.
וויקטור א.ק.א סייברטות' התנדנד מעל החור בעודו מחייך.
סוכן 52 מילא אותו בפרטים:"לאחר חקירה מעמיקה, גילינו איך כוח ההחלמה שלך עובד, כמו מיעוט רב של אנשים, הכח שלך נגרם מכך שאתה מוטנט, זה קורה, אל תיעלב"
וויקטור חשף שיניים, "נו ו...?"
"אתה כרגע משתלשל מעל בור שעומקו חמישים מטרים בג'ונגל קטן וסודי כ4 קילומטר מהו-צ'י מין סיטי בוויטנם, אם אני או חברי לקבוצה נלחץ על הכתור שבתוך השעון שלנו, מנגנון מכני יפעיל את החוט שיפיל אותך למעטה, אתה תתרסק על הסלעים שנבנו במיחוד בשביל מישהוא כמוך"
וויקטור נראה מהסס, יכול להיות שהכל בלוף. "מה יקרה לי?"
"בפשטות" ענה קולו הצורמני של לוגן "אתה תמות, הכח המוטנטי שלך לא יעמוד בכזו עוצמה".
וויקטור המשיך להתנדנד מעל לבור, אם הוא יקרע את החבלים ויזנק עליהם הוא לא יגיע, הוא פשוט יחסוך להם את הטרחה של ללחוץ על בכפתורים, אבל הם לא ילחצו, כי הוא שווה יותר מידי.
כך לפחות חשב.
לוגן שלף את רובהו, וכיוון אל ראשו של וויקטור, "אני יודע שסוכן 52 רוצה לחקור אותך על הנפט, אבל אני כרגע האחראי."
וויקטור לא פחד כל כך, הירייה תכאב, אבל לא תעשה נזק.
"ודרך אגב" נהם לוגן, "הירייות עשויות מברזל מיוחד שנקרא ויברייניום, אתה אולי מכיר את הברזל?"
וויקטור לא הגיב, אבל חיוכו נמחק לאט לאט. הסוכן 52 חייך בזחיחות, איזה אפס הסייברטות' הזה, ויבריניום, עאלק
"עכשיו, למה רצחת את אישתי?" שאל לוגן.
ויקטור עמד לענות כשנשמעה ירייה, היא פגעה בבטנו של סוכן 52, בכתפור מסויים על הווסט שלו שמטרתו היא לעזור לסוכן 52 להתייצב, ברגע שהכפתור נמחץ תחת הכוח של הכדור סוכן 52 עף אחורה, לתוך הבור, נשמעה צרחה ארוכה שנשתתקה בפתאומיות.
וויקטור חייך, הוא הכיר רק מישוהא אחד שיכול לירות בכזו דייקנות ובכזו עוצמה.
הסוכן אפס פה.
"איך זה מתקדם, J.A.R.V.I.S?"
"עדיין טוען".
טוני סטארק מביט בשעונו, "יהיה לנו מספיק זמן כדי להגיע? הטעינה הזאת לוקחת נתח גדול מהזמן שלי".
הקול הרובוטי עונה, "יהיה לך מספיק זמן, אדוני".
טוני מביט מרוגז בכאבל שמחובר למכשיר בתוך ליבו. "נראה לי שכדאי שאני יתחיל לתכנת מטען יותר מהיר".
הקול הרובוטי הידהד שוב:"אני ממליץ להשתמש בנוססחה A54+34=T".
טוני פלט אנקה עמוקה, " J.A.R.V.I.S למה לעזאזל אני מחזיק אותך אם אתה אומר את כל מה שאני חושב חמש דקות אחרי שאני חושב את זה?"
"מצטער אדוני".
ואז לפתע הבזק של אור האיר את המעבדה של טוני סטארק, J.A.R.V.I.S זעק בקולו המכני "אזעקה אזעקה" ואז הכל החשיך.
דרך החור שנפער בקיל נכנס מישהוא, הוא עמד מעל גופתו הרפויה של טוני והמשיך הלאה, הוא ניפץ קופסאת זכוכית והביט בחפץ הזעיר שבפנים.
"כן,כן,כן,כן" מילמל דדפול כשחיוך ענקי מרוח על פרצופו.