(פרק קצת שונה מהשאר =))
~ליאם~
ליאם הקשיב לצעדים המתקרבים בבהלה, האם הארגון מצא אותו?
הדמות יצאה מבין השיחים. זה היה רק אדם המעצבן, שהורס לו
את התוכניות. "תעזוב אותה!" צעק אדם."אני אוהבת אותו" לחשה
דניאל בשמחה. אדם הסתכל עלייה במבט מופתע, וליאם חייך חיוך קטן.
הטלפון הנייד שלו צלצל, המספר היה המספר של הארגון. הוא ענה
והתרחק, דניאל ואדם שהיו שקועים בוויכוח לא שמו לב שהוא הלך.
"היום זה היום האחרון שלך" אמרה המנהלת בקול נוקשה. "אני יודע,
אני כמעט ומצליח" לחש ליאם. "חוץ מזה, אני רק בן חמש עשרה, זה
לא אשמתי שהפלת עליי משימה כזאת קשה".
"אתה היחיד שקרוב לגיל שלה" אמרה וניתקה.
ליאם לא העז לספר לאף אחד בארגון שהוא אוהב את דניאל, לא בגלל המשימה,
אלה כי הוא באמת מאוהב בה.
רק עוד כמה שעות יגיע הירח המלא, ואז זה יקרה... ליאם ניסה לחשוב איך
יראה הכוח האדיר, הוא קיווה שדניאל לא תמות בגללו.
~דניאל~
דניאל ואדם התקדמנו ביער והמשיכו בוויכוח, הם לא שמו לב כמה הם מתרחקים,
וכמה זמן עבר. "אני איתו מלפני שבועיים בערך" אמרה דניאל והשפילה את מבטה.
"ולמה לא סיפרת לי, או לפחות לאבא על זה?" שאל אדם.
"כי אני לא רוצה שיחדרו לי לפרטיות!" צעקה והחלה לרוץ. אדם מיהר בעקבותיה.
היא לא ידעה לאן, היא רק רצתה להיות לבד. השמיים התחילו להחשיך.
"זה המקום המושלם" לחשה ובדקה אם אדם מצא אותה. זה היה אגם קטן בלב היער,
מוקף בסלעים כסופים. היא התיישבה על אחד מהסלעים ועצמה את עיניה.
דימעה זלגה מעינה והיא נרדמה.
קולו של ליאם העיר אותה. היא שכחה ממנו לגמרי! הירח המלא העיר את האגם.
"מה קרה?" שאלה ברוגע. פניו הלחוצות של ליאם הציצו מאחורי סלע.
היא הרגישה משיכה מוזרה, ולפתע החלה לזהור באור כחול.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
