מה נעמת ויפית ארץ זבת
רחם ושורש אם ובת
עולז בי ליבי למראה את נופיך
גבעות, עצים ושדות עשב,
משובב נתיבי טייל בשדותיך
לשוב ולתור העפר הקושב.
עפר המלא עמקי סודותיך
קולט ורווה מטר השמיים,
לו צופה הוא כתפילת בניך
ויודע גם כרוע בעת דמעותיים.
אתהלך ואסע בדרכי שביליך
טיבעיים חיי המוסר בם
שבראשית נוצרו כעורקי מרחביך
ותורה קדם חלד היוותה מרקעם.
תנשוב אהבה למראה טבעיך
ומהביט באשר קשטוך הבנים-
בשרשרות ארוכות תת כוחיך
והאיר את לילך באורות זהובים.
היטו וכוונו לשימוש את מימיך
ופינו את הפסולת למען יופיך,
נושבו ההרים שכללו הם עריך,
מתחו עורקים תחת עורך.
אחגוג תקומתך ואספור לך שנותיך
בשוב הבנים הוארת מחדש,
בכליון העינים לכילוי חבליך
לקדש הדעת לעם המקדש.
מה נעמת ויפית ארץ זבת
רחם ושורש אם ובת
אהבתיך ואומר: אשריך!
אשרי שיביט בתום יגוניך
ויאירו עיניו בראותו זביליך
כשובך בנצחך לקדמות נעוריך.
אז תנעמי ויפי יזוב תנובותיך
ובנים לך מרחם כבת יגדלוך,
וכל שציפית בתלאובותיך
ישיבוך יגמלו בך, ברכתך יברכוך.
רחם ושורש אם ובת
עולז בי ליבי למראה את נופיך
גבעות, עצים ושדות עשב,
משובב נתיבי טייל בשדותיך
לשוב ולתור העפר הקושב.
עפר המלא עמקי סודותיך
קולט ורווה מטר השמיים,
לו צופה הוא כתפילת בניך
ויודע גם כרוע בעת דמעותיים.
אתהלך ואסע בדרכי שביליך
טיבעיים חיי המוסר בם
שבראשית נוצרו כעורקי מרחביך
ותורה קדם חלד היוותה מרקעם.
תנשוב אהבה למראה טבעיך
ומהביט באשר קשטוך הבנים-
בשרשרות ארוכות תת כוחיך
והאיר את לילך באורות זהובים.
היטו וכוונו לשימוש את מימיך
ופינו את הפסולת למען יופיך,
נושבו ההרים שכללו הם עריך,
מתחו עורקים תחת עורך.
אחגוג תקומתך ואספור לך שנותיך
בשוב הבנים הוארת מחדש,
בכליון העינים לכילוי חבליך
לקדש הדעת לעם המקדש.
מה נעמת ויפית ארץ זבת
רחם ושורש אם ובת
אהבתיך ואומר: אשריך!
אשרי שיביט בתום יגוניך
ויאירו עיניו בראותו זביליך
כשובך בנצחך לקדמות נעוריך.
אז תנעמי ויפי יזוב תנובותיך
ובנים לך מרחם כבת יגדלוך,
וכל שציפית בתלאובותיך
ישיבוך יגמלו בך, ברכתך יברכוך.