פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 2090 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים ו-2 חודשים ורד לבן אריאל
שיח הורדים הלבן היחיד בשכונה ניצב ליד המרפאה היחידה בשכונה, שבה עבד הווטרינר היחיד בשכונה. פעם הוא ריפא את הכלב היחיד בשכונה ממחלה קשה מאוד. עד היום לא יודעים אם המחלה היתה פרי המצאתו של הווטרינר.
ביתו של הווטרינר היה הבית היחיד בשכונה. בית מסויד בלבן בגוון צהבהב, כן, לבן צהבהב. שני חלונות עם תריסים ירוקים, וגג רעפים אדום, בדיוק כמו הגגות שבסרטי וולט- דיסני. או בציורים, שהילדים הקטנים היו מציירים, דאי אז.
השכונה ההיא לא הייתה גדולה במיוחד. למעשה, היא היתה די קטנה. אולי אפילו מאוד. היא הכילה שני ספסלים, חלקת דשא ששטחה לא עלה על כמה מטרים בודדים, מרפאה, שיח ורדים לבן, בית שצבעו לבן-צהבהב ולו שני חלונות עם תריסים ירוקים, כלב שחלה פעם במחלה קשה, ורופא חיות אחד זקן.
לכאורה, זה היה עוד סתם יום חמישי רגיל. רופא החיות יצא מביתו כדי להשקות את שיח הורדים הלבן, כהרגלו מידי יום. אז, רק התחילה עונת הורדים. ניצני הורדים הלבנים החלו לבקוע אט אט מהשיח הירוק. הם שתו בצמא את מימיו הברוכים של הגשם, מחכים לשמע טיפותיו. אך מימיו לא הספיקו לרווית העלים, שדרשו מים נוספים. מי כיור, כפי שהרופא היה קורא להם.
רחש מוזר נשמע מכיוון הגדר שהגבילה את השכונה. תזוזה חרישית, כמעט בלתי נשמעת. הרופא הסתובב בבהלה לשמע הרחש. איש מעולם לא הגיע לבקר בשכונתו. אביו ואמו- מתו כבר לפני זמן רב. קרובים אחרים לא היו לו, וחבריו הטובים ניתקו את קשריהם עימו. לבד היה בכל שנות חייו. בודד, רק עם כלבו הנאמן.
אל מול בבת עיניו נתגלתה דמות יפה, ולה שיער שחור גולש, שדהה והלבין ברבות השנים, עיניים כחולות צוחקות בשובבות, חיוך- שנדמה שמעולם לא נמחה מפניה, רגליים יחפות, גוף זעיר ונמוך, ושמלה לבנה- ארוכה שהגיעה עד לברכיה. היא התקרבה אליו בצעדים קטנים, בעוד הוא מביט בה בחוסר אונים ובהפתעה גמורה. היא לקחה את המשפך מידיו המלוכלכות באפר ועפר, והזליפה בעדינות מעט מים על שיח הורדים הלבן. היא קטפה ניצן יחיד של ורד לבן ושזרה אותו בשערה. רק מילה יחידה היתה בפיה.
"קלרה" היא אמרה לו.
"משה" הוא ענה.
היא חייכה.
את השאר כבר אין צורך לספר.
הם אהבו אהבת אמת, אהבה ללא תנאים, ללא גיל. הם התגברו על גשר עשר השנים, על אף המריבות הרבות, על התנגדותם של הוריה, על כל המכשולים שהפרידו בניהם, שהפריעו בדרכם. החיים חישלו אותם. וכשעברו השנים, נכנסה קלרה להריון.
ילדה קטנה, גוף זעיר וארוך, שיער חום גולש, ועיניים כחולות צוחקות. ילדה קטנה, שהתמימות שפעה ממנה. שהחיוך קרן ממנה בזוהר.
"ורד" הם קראו לה, על שם שיח הורדים הלבן, בו נפגשו.
קלרה חרזה חרוזים לבנים על חוט צמר דק, וקשרה את הצמיד סביב כף ידה של התינוקת.
"ורד לבן" אמרה בחיוך למשה, כששאל אותה לפשר הצמיד שעיטר בחינניות את ידה הזעירה של התינוקת.
הוא נשק לה ברכות.
"את והרעיונות שלך" גיחך.
והיא צחקה איתו.
ורד כבר לא ילדה קטנה, בת חמש.
רשמו אותה לגן האזורי, ביישוב הקרוב.
אביה נהג לקחת אותה ברגל לגן בבקרים, דרך השביל שיצא מהשכונה, שביל-עצי התאנים.
הם נהגו לקום בחמש לפנות בוקר, ולקחת את טיקו הכלב איתם לטיול.
רופא החיות הזקן הרכיב את ילדתו על כתפיו, ואת הכלב שיחרר מהרצועה. הוא הזדנב אחריהם בריצה קלה, נובח באושר.
ילדה קטנה מורכבת על כתפיו של רופא חיות זקן, כלב קטן וחום שחלה פעם במחלה קשה מאוד מזדנב אחריהם בנביחות אושר, כך צעדו שלושתם בשביל- עצי התאנים לפנות בוקר, בשעת הזריחה.
עוברות השנים.
ורד כבר ילדה גדולה, עולה לכיתה ב'.
תיק גדול מכסה את גבה, וחיוך מעטר את פניה השלוות.
עיניה עוד צוחקות, שיערה עוד גולש. לא הרבה השתנה. והמעט שכן לא השפיע על המשפחה הקטנה.
בחופש הגדול היא משחקת בחלקת הדשא עם כלבה החום. טיקו, כפי שקראה לו שהיתה בת שנתיים, לפי סיפורי אמה.
היא משוטטת לבדה בשכונה בשעות היום, השכונה שהתרחבה מעט, וכעת מכילה עוד ספסל, חלקת דשא שגדלה מעט, בית שהתרחב בחדר נוסף, ועוד שיח ורדים לבן, שאביה, רופא החיות הזקן, שתל שם.
בערבים היא עוברת ליד עץ הורדים הלבן. משקה אותו במעט מים, מי- כיור. ילדה גדולה ובידה משפך, מזליפה מים על עצי הורדים הלבנים. קלרה מתבוננת בה מהבית הלבן בגוון צהבהב, קלרה, ששערה השחור כבר הלבין כמעט לחלוטין, אך עדיין גולש על מצחה.
ורד כבר כמעט נערה, בת שתים עשרה וחודשיים.
הצמיד הלבן בעל החרוזים הלבנים עוד נשמר, וכעת הוא מעטר את כף ידה בנצחיות.
ערב ערב היא הולכת לחברתה הטובה, אילנה. משחקת שם בבובות ובכדור, ביישוב הסמוך לשכונה הקטנה. היא עוברת בשביל עצי- התאנים, שביל לא סלול. בדרך, היא אוכלת תאנה אחת, שתיים, ולפעמים גם שלוש, ובראשה שזור ניצן של ורד לבן שקטפה קודם לכן. לחופש נולדה.
ורד כבר נערה בוגרת, בת ארבע עשרה עוד מעט.
עיניה, עיני- עגל כבר לא צוחקות. שערה עוד גולש על מצחה כאשר היא מפזרת אותו.
קלרה נפטרה לפני חצי שנה, ממחלה קשה. לכן הצחוק נמחה מעיניה. ורד. רופא החיות הזקן הסתגר אז בחדרו. איש לא ראה את הדמעות. איש לא ידע.
איש לא ידע.
הוא חפר לה מצבה ליד שני עצי הורדים הלבנים. הם קברו אותה שם בדממה.
מילה אחת היתה כתובה שם.
"קלרה".
טיקו לא זז מהמצבה במשך שבוע.
ורד עוד נערה. בת שבע עשרה עוד מעט.
בעיניה הכחולות עוד שאריות צחוק. שערה החום עוד גולש בחינניות על מצחה. גוף זעיר וארוך. צמיד לבן.
היא גרה בבית עם הרעפים האדומים והחלונות עם התריסים הירוקים ביחד עם אביה, רופא החיות הזקן, שהזדקן בעוד כמה שנים נוספות.
היא נוהגת לבוא עם טיקו, הכלב החום והקטן, לעצי הורדים הלבנים שבשכונה יום יום, וללטף אותו בחיבה.
לחופש נולדה.
עוד הרבה מאוד שנים עברו, וכעת ורד היא אישה צעירה, גרה לבדה.
ביתה הלבן צהבהב הוא הבית היחיד בשכונה, והמרפאה היחידה בשכונה הפכה לחדר נוסף. שלוש מצבות, שני שיחי ורדים לבנים, בית יחיד בגוון לבן צהבהב, שלושה ספסלים וחלקת דשא לא גדולה.
עוד יום שני רגיל. משקה את שיחי הורדים במי- כיור.
תזוזה חרישית נשמעה.
גבר צעיר עמד מולה.
עיניים ירוקות צוחקות, גוף זעיר, שיער בלונדיני גולש, צמיד לבן. ילדה קטנה.
הם קראו לה "קלרה", על שם אותה אחת.
לחופש נולדה.
ליום הולדתה השני קנו לה כלב קטן וחום.
חמישים שנה עברו.
השכונה הקטנה מפעם הפכה לעיר סואנת, גדולה ורוחשת.
אנשים באים והולכים.
אך אם תעברו בשולי העיר, ליד שביל עצי- התאנים, שכבר נסלל, תתקלו ברחוב קטן, חלק מהעיר. מאות שיחי ורדים לבנים מעטרים אותו. במרכז הרחוב יש בית בגוון שלא ניתן לזהות, מכיוון שכבר דהה במרוצת השנים. גג רעפים אדום, בדיוק כמו הגגות שבסרטי וולט- דיסני, או בציורים, שהילדים הקטנים היו מציירים, דאי אז. שני חלונות עם תריסים ירוקים. בית שומם שמוצע בימים אלו למכירה. לידו עוד שורות רבות של בתים לבנים. בקרבת הבית, יש גן שעשועים קטן וירוק, וארבעה ספסלים. שש מצבות- ארבעה אנשים ושני כלבים. עוד שני שיחי ורדים- לבנים.
רחוב הורדים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-2 חודשים מדהים! נטע
-
לפני 13 שנים ו-2 חודשים את קראת אותו כבר!:) אריאל
-
-
לפני 13 שנים ו-2 חודשים פשוט... אֵרִיַה
-
לפני 13 שנים ו-2 חודשים תודה! אריאל (ל"ת)
-
-
לפני 13 שנים ו-2 חודשים מדהים,מדהים,מדהים!!! just me!-Doritoss(;
-
לפני 13 שנים ו-2 חודשים תודה רבה:) אריאל (ל"ת)
-
לפני 13 שנים ו-2 חודשים בכיף אריאל(: just me!-Doritoss(; (ל"ת)
-
-
-
לפני 13 שנים ו-2 חודשים וואו Tess
-
לפני 13 שנים ו-2 חודשים אני שמחה לשמוע שהוא מסרקן! אריאל (ל"ת)
-
-
