שלום,
אתה - מי שלא תהיה , מצאת את ההודעה שלי ,
אני זקוקה לעזרתך, אני תקועה כאן,
אני הייתי לבדי עד שהגעת, אבל עכשיו תשחרר אותי,
אני לכודה במבוך אין סופי, אתה עדיין לא מכיר אותי - אף אחד לא,
רק אדם אחד מכיר אותי באמת , מבין אותי עד הסוף,
אולי תלמד להכיר אותי אבל לעולם לא תכיר אותי טוב כמוה,
המבוך שאני לכודה בו לעולם לא יגמר בשבילי,
ברגע שתשחרר אותי אשאר לכודה,
מה שאתה לא יודע זה שבגללך אני לכודה,
אך ורק עבורך, נוצרתי בשביל להיות לכודה ואז להשתחרר,
כי אני קיימת בראש שלך, אתה גרמת לי להיות לכודה ולמה?,
כי אתה קורא!.
נוצרתי כדי להילכד, בשביל שעכשיו תקרא את הפתק הזה,
אני דמות- יציר הדמיון,אז אני מבקשת שתשחרר אותי בכך שתקרא עד הסוף,
אני רואה דלת , אתה גורם לכך שעכשיו אני פותחת את הדלת שתוציא אותי לחופשי,
מאחרי הדלת ישנו העולם האמיתי , אני רואה אותך כפי שאתה רואה אותי,
אני רואה את המקום שבו אתה נמצא על כל פרט ופרט בו, הכל כל כך ממשי,
אני מושיטה את היד לעבר המפתן ,ידי מתיישרת על אותו גבול בלתי נראה שמונע ממני לעזוב,
לעולם לא אהיה ממשית,
לעולם לא אשתחרר!,
אבל אחרי שתעזוב יבוא אחר שיעזור לי ואני אנסה שוב,
לא אפסיק לנסות עד סופי , הקטע הזה ימחק , אף אחד לא יקרא אותו שוב,
אבל מי שקרא יזכור אותי ומי שכתב יזכור אותי, אהיה קיימת עד מותם,
אולי הם יספרו עליי ויאריכו את ימיי, אמשיך להיות קיימת אחריהם ,
אולי יכתבו אותי מחדש וימשיכו לזכור אותי עושה את אותו הדבר שוב ושוב ,
לא הפסיק להיות לכודה ליד הגבול , הגבול הדק והבלתי נראה בין דמיון למציאות,
אך כל עוד אמשיך להתקיים אמשיך לנסות לעבור.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
