תמיד חשבתי שהחיים הם מעגל קבוע.
דוחפים אותך כל הזמן, ואחרי זה רומסים אותך.
אם מתישהו מושכים אותך, נועצים בך מבט חודר, רואים שאתה לא שווה את הטרחה, ואז דוחפים אותך שוב, עמוק יותר.
התבנית הקבועה התפוגגה, נהרסה, אני לא יודעת מתי הגיע הרגע שבו משכו אותי, העבירו מבט קטן, חם, ומשכו אותי הלאה.
לא שמתי לב כמה זמן זה נמשך, התלות שלי בישות הזאת, ביצור הזה, הקיום שלי היה תלוי בה, ורק בה.
אני זוכרת את היום שבו משכה אותי מעליה, ואמרה לי להתחיל ללמוד להתקיים לבדי, צעד אחר צעד.
בעצמאות ובצייתנות, הלכתי כמו עיוורת, זאת הפעם הראשונה שלמדתי ללכת לבד.
כל יום קצת יותר, עד שיכולתי ללכת לבד לגמרי, בלי שתתמוך בי, בלי שתתפוס בי אם אמעד, כי אני לא מועדת. לא עוד.
למדתי להתקיים בעצמאות, בעד עצמי ולא בעד אחרים, לא לשמש מכשול בדרך אלא לצעוד בה בעצמי.
למרות שמעדתי, למרות שכשלתי, למרות שנפלתי, הישות תמיד הייתה שם.
אני לא יודעת למה, אבל הרגשתי טוב בחברת היצור המוזר שלא התאכזר אלי כמו האחרים ושמט אותי אל הרצפה.
אבל הרגשתי לא בטוחה, דרוכה, מצפה שמשהו יעיר אותי מהחלום הזה, אולי עוד דריכה שתגרום לי לבכות חרש.
התבנית נהרסה, זה נכון, אף פעם לא הייתה הפוגה כל כך גדולה בין השמטה למשנה, בין דחיפה לרמיסה, אבל... יכול להיות שיגיע תורו של היצור לעזוב אותי ולהמשיך בדרכו?
צדקתי, בסופו של דבר, לאחר עוד זמן מועט בדרכים, הגיע הבוקר בו היצור נעץ בי מבט שונה. אחר.
אותו המבט שבו הסתכלו בי האחרים שהשליכו אותי.
ואז, כמעט מבלי משים, הוא הניח אלי את ידו, ודחף.
שוב נפלתי.
הצטרפתי אל אחיי, הרמוסים שהשליכו כל פעם מחדש.
דמעות עלו בעיני.
עד שיכולתי... עד שחשבתי... שאני יכולה לעשות משהו, שאני שווה משהו, אני שוב אפס.
מחשבה הדחיקה את המחשבות הדיכאוניות שהיו עתידות לבוא.
לא סתם למדתי כל הזמן הזה, לא סתם עברתי כל הזמן לימודים לחינם.
למדתי.
ברגליים כושלות, לפני שמישהו הצליח לרמוס אותי, נעמדתי.
וככה המשכתי ללכת, כשלא ירמסו אותי שוב, בלי ישות שתגן עלי ותעצור אותי אם אמעד.
אלא פשוט, ככה, לבד, ברשות עצמי.
ואני בסדר, אני חיה, אני ממשיכה בחיי מבלי להסתכל לאחור.
ואני מלמדת אחרים להיעמד, לצעוד, ללכת בכוחות עצמם וללמוד לשרוד בעצמם.
יום אחד, אף אחד כבר לא יהיה בתור מכשול על הרצפה שבוחנים ומשליכים, ואף אחד לא ירמוס עוד מכשול מרוסק על האדמה.
ועד היום ההוא... אני אחכה, וכך גם השאר.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
