קראתי את כל השירים שפירסמת,
התרגשתי מאוד.
להגיד עליהם שהם רק יפים זה יהיה מעט מידי.
מתארת לעצמי שכתבת מתוך החיים שלך,
שולחת לך הרבה בהצלחה, וגם משהו שכבר פירסמתי כאן, שכשקראתי את השירים שלך,
זה מיד עלה לי לראש:
תקשורת וירטואלית
קראתי את השיר שכתבת.
מיד כשנכנסתי לפורום ראיתי שפרסמת משהו. אז לחצתי, וקראתי.
זה היה שיר מדהים.
קראתי אותו שוב ושוב. המילים שלך כל כך מדויקות. כמו קרן לייזר. ידעת היכן להחליק בעדינות איפה לנסר ולחתוך, וידעת איפה המקומות הנכונים ביותר לשתוק.
כשקראתי, הרגשתי שהשיר הזה מכיר אותי. התחושה הזאת שמסתובבת איתי לאן שאני לא בורחת. כשאני פוקחת עיניים בבוקר, בוהה בתקרה, כשאני נואשת למצוא איזה הבדל בין היום לאתמול, וגם בשעות הקטנות, כשיש רק שקט מסביב ואני מבטיחה לעצמי שוב: מחר... מחר .
כשקראתי את השיר שלך, רציתי לקום ולצעוק: נכון! זה ממש ככה!
לחצתי על הוסף תגובה, וכתבתי: אהבתי.
אחר כך מחקתי. מה פירוש 'אהבתי'? זה השיר של החיים שלי. תיארת את הרגשות שלי, האכזבות שלי, את התסכול הנורא שבוער בי ואי אפשר לכבות לעולם. את המשהו הזה שאין לו שם אבל הוא שורף לי בגרון.
כתבתי: יפה.
לו יכולת לשמוע אותי, זאת הייתה לחישה.
לחשתי בחצי קול, יפה. נגעת לי בלב. אני מלטפת את המקשים ולא יודעת איך לומר את זה.
מחקתי.
ניסיתי לכתוב לך באריכות. רציתי להעביר לך את ההרגשה שלי. כשמגיבים בקצרה זה נראה כאילו עברתי בפורום, בטעות לחצתי, בקושי קראתי, ורציתי לעודד אותך...
אני יודעת שכתבת את השיר מתוך החיים שלך. את הכנות אי אפשר לקנות. המילים שלך גורליות מידי בשביל סתם שרבוט שמנסה להראות נשגב.
אולי זה סתם נדמה לי שאני מכירה אותך?
יש לך תמונה מעניינת בבלוג. כתבת כמה עשרות ביקורות, ומידי פעם יש קטעים של שירים וסיפורים קצרים מפרי עטך.
לפעמים אני חושבת לעצמי, מה היה קורה אם היינו נפגשים באוטובוס, בלי לדעת שזה אנחנו. כלומר, הייתי רואה אותך באוטובוס, בלי לדעת שהשיר שמלווה אותי במחשבה שייך בעצם לך.
אם היינו מדברים, היינו מוצאים נושאי שיחה משותפים? או שאולי כל אחד מאתנו היה חושב: איזה אדם משעמם...
נשענתי אחורנית, על הכיסא, וניסיתי לחבר נוסח נורמלי של תגובה. שיר מדההההההים!!, או אולי משפט אחד שאכניס רק בכותרת. משהו כמו: השירים שלך תמיד אמיתיים כל כך. או אולי רק פרצוף שמח כזה:)
הסמן השחור מהבהב. מחכה שאני אכתוב איזה משהו, ואלחץ שלח\י.
אני לא יודעת מה לכתוב לך. הזדהיתי\ התחברתי\ נכון\ יפה מאוד!\ מרגש\ כל הכבוד\ נוגע ללב...
איך אני יכולה להסביר לך שכשכתבתי: הזדהיתי, התכוונתי שכל מילה בשיר היכתה בלב שלי כמו רעם?
הרגשתי כאילו אנחנו מכירים כבר אלף שנים. התחושות האלה שזרמו לי בעורקים בפרץ לא נורמלי של התרגשות. זה בדיוק זה! אוי אלוקים...המילים האלה כל כך נכונות!
איך אני יכולה לכתוב: יפה, בלחישה?
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
