אנחנו יושבות כאן
אני יושבת כאן ובוכה.
לא מבינה למה, למה הוא עשה את מה שעשה? למה?
מה עשיתי לו? מה?
איך זה קרה? איך?
~
אני יושבת כאן ושמחה.
הינה סוף סוף מה שרציתי, הינה.
זה כל כך חמוד מצדו, כל כך.
איך זה קרה? איך?
~
אני יושבת כאן ובוכה. לא, אני כועסת.
מבינה שהוא כזה רשע.
הוא זרק אותי ולקח לעצמו חברה חדשה.
כך! בלי שום התראה.
הייתי צריכה לדעת.
~
אני יושבת כאן ושמחה. לא, אני מהססת.
הוא זרק את החברה הקודמת שלו בישבילי?
בגלל שאני יותר מפופולרית?
זו זכותו?
החברה הקודמת שלו בוכה?
~
אני יושבת כאן ובוכה. לא, אני כועסת. לא, אני כועסת מאוד!
כל מה שאכפת לו זה מקובלות?
הייתי צריכה לדעת!
הייתי טיפשה!
מסכנה חברתו החדשה!
האם הלב שלה ישבר כמו שלי?
אני בוכה.
~
אני יושבת כאן ושמחה. לא, אני מהססת. לא, אני בטוחה.
אני מתקשרת לחברתו הקודמת.
היא עונה והקול שלה מנסה להיות קול שמח, אבל הוא לא.
מתלבטת מה להגיד ואומרת: "נעלבת?".
~
אני יושבת כאן ובוכה. לא, אני כועסת. לא, אני כועסת מאוד! לא, אני מבינה.
אני לא יודעת מה להגיד ופורצת בבכי.
היא אומרת: "אני זורקת אותו עכשיו".
אני שמחה ומאושרת. מגיע לו.
~
אני יושבת כאן ושמחה. לא אני מהססת. לא, אני בטוחה. לא, אני מודה.
נפרדתי.
הצלתי את עצמי.
אני שמחה ומאושרת. מגיע לו.
~
שתינו מאושרת.
אנחנו החברות הכי טובות.
הכל בזכותו, בזכות הרשע ששובר לבבות אבל בעצם מחבר אותם מחדש.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
