איפה אני אתחיל?
לילה אחד קמתי הכול נראה רגיל,
רק חלום מוזר שרץ לי במחשבות,
שגרם לי לתהות שוב אם כדאי בכלל לחיות.
כל יום יש רצח אחר בחדשות,
כל יום קורים פשעים בזה אחר זה ברחובות,
כל יום מרביצים לזקנים וזקנות ילדים וילדות.
לא נותנים מנוחה כל יום רצים בעבודות,
צריך להספיק להרוויח מספיק,
כדי לתת למדינה, אבל בעצם אני חלק בה,
ולא נשמע לי הגיוני שאני נותן כסף לאנשים שמחזירים אותו לי,
הרי מה ההגיון לקבל ובאותו זמן להחזיר?
אז הממשלה דאגה שלא להחזיר לקבל ולדרוש באופן יהיר.
אולי רק יחזירו לאנשים שבאמת עושים המון למדינה,
ובהמון אהבה, מתפללים ,שקל על כל מילה, משורה לשורה לא לפספס אף מילה.
אז אפשר לא לדאוג כבר הכול מסודר,
כולם מבטיחים שיהיה טוב "מחר",
איך אפשר להיות בטוח ? העתיד עוד פתוח,
אולי הנוער יגדל וישנה, את מה שאנחנו חושבים שכבר לא משנה.
אבל מי רוצה לשנות בכזאת אווירה שיש כלכך הרבה שנאה ואין טיפת אהבה?
אז אולי גם אני מעדיף כבר לשבת ולישתוק,
כי היום מי שמוציא קול, זורקים לצינוק,
הצינוק החברתי, הצינוק שלא נותן לי לנשום, ושוב אני כאן מחכה לגיבור.
אומרים שהמשיח יבוא אבל סביר להניח שלא יאמינו אף לו,
יזרקו אבנים ויגידו שהוא עושה צחוק משמו של אלוהים.
ואולי אני סתם בהגזמה, מנסה להוציא רגש וזה מה שקרה,
בפעם הבאה אני אעשה את זה בדרך המקובלת,
אלימות מכות ורצח, במקרה הקל האלימות המדוברת.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
