קולע הסלים חלק אחרון גרסא נוספת ל"סוף" '. בסגנון סרט תורכי\ערבי.
החגים עמדו בפתח ובחנות התבלינים נתגברה תנועת הלקוחות עד שגם סיועו של יגאל, בנו של שמואל, לא הספיק ונדרשו עובדים נוספים לפחות לתקופת החגים.
תחילה עלתה במחשבתו לבקש מעזיז שיעבוד אצלו לתקופה הזו, אולם ידע כי עזיז היה גאה מכדי
לעבוד כשוליה אצל מאן דהו. אומנם בנו הבכור יחזקאל פוטר מעבודתו כמהנדס חשמל בבית החרושת
"פרידמן", וסייע גם הוא, אך יחזקאל הודיע מלכתחילה שאינו רוצה בעבודה זו אלא כמעבר,
עד שימצא עבודה בתחום התמחותו. שמואל היה זקוק לעובד קבוע – אחד כזה שהחנות תהייה בראש מעייניו.
לפתע נזרקה בו "רוח הקודש", הוא יציע לעזיז להיות שותף שווה זכויות בחנות.
אמר ועשה.
ביום ראשון, עת תנועת הקונים הייתה דלילה , ובין "מרס" אחד לשני במשחק השש-בש אמר
שמואל לעזיז : "ידידי, עזיז. מה דעתך להיות שותף אתי בחנות התבלינים?".
"חה חה חה" היתה תגובתו של עזיז "נראה לי", כך אמר לשמואל, "שההפסדים בשש-בש הישרו
עליך יגון ודעתך נשתבשה עליך. מאין לי כסף להיכנס איתך כשותף ? כל הוני רכושי עלי אדמות,
הוסיף עזיז "הם הסלים ששוכבים כאבן שאין לה הופכין. ואתה מציע לי שותפות ?, אכן מהתלה נאה מאוד"
שמואל טרק את לוח השש-בש ואמר לעזיז: "עזיז, כוונותיי כנות. רצוני שתהייה שותף, ובעניין הכסף תחזיר לכשירווח לך מעט. הפרנסה בשפע בחנות ותוך זמן קצר הכסף יהיה בידך".
"לא, לא", אמר עזיז הגאה. "אם שותפות אז שותפות כדת וכדין. אני מעדיף לקחת הלוואה ולשלם לך
את חלקי, רק שאין איש מכירני להיות ערב לי להלוואה". "ובכלל", הוסיף עזיז,
"מי ילווה לי סכום כה גדול?"
"הדברים פשוטים מכפי שחשבת", אמר שמואל. דע לך הוסיף, "כי לבנק דיסקונט הסמוך
הגיעה סגנית מנהל טובת לב ומשוכנעני שהיא תתן לך את הלוואה. באשר לערבים,
הרי אני והחנות ערבים לך".
טוב. כך יקום וכך יהיה, חתם עזיז את השיחה. שמואל ועזיז נדברו להיפגש ביום מחר בבנק.
יום שני שעת בוקר בנק דיסקונט סניף מחנה יהודה.
אל מחלקת ההלוואות בבנק "דיסקונט" נכנסו שני גברים במחצית שנות החמישים של חייהם.
הגברים היו לבושים בהידור רב ופנו ישר אל פקידת ההלוואות.
"גברתי הפקידה", אמר שמואל, "זה ידידי עזיז והוא זקוק להלוואה קטנה"
"כמה קטנה ?" שאלה הפקידה. "מאה מאתיים לירות ?
"לא מאה ולא מאתיים" . אמר שמואל. "הוא זקוק לשלושת אלפים ל"י.
"זה סכום עצום" אמרה הפקידה. "רק המנהל או סגניתו יכולים לאשר הלוואה כה גדולה.
המתינו מעט ואקבע לכם פגישה עם סגנית המנהל הגברת רובין". "בינתיים" הוסיפה הפקידה
"שמר עזיז ימלא את טופס הבקשה להלוואה כל כל פרטיו ודקדוקיו".
לא חלפו אלא דקות מעטות וסגנית המנהל, הברת רובין, רמזה לשמואל ועזיז לגשת אליה.
"שלום מר שמואל" אמרה סגנית המנהל. "כיצד שלומך ? ומה שלום בנך יחזקאל ?
הגברת רובין הכירה זה מכבר את שמואל גם מסכומי הכסף הנאים שהיה מפקיד מעת לעת
וגם מקניותיה התכופות בחנות התבלינים המפרסמת.
פעמים אחדות מלהגת הייתה עם יחזקאל ואף הלכו יחד לסרט בקולנוע עדן וסעדו לאחר מכן במסעדה קטנה.
מהרהרת בליבה שאולי יחזקאל - יפה התואר – יכול להיות בעל למופת, אך הדברים לא הגיעו לכדי הבשלה.
גברתי, קטע שמואל את הרהוריה, "ידידי זקוק להלוואה", אמר. והוסיף "אני ערב לו על כל סכום ההלוואה".
טוב. אמרה הגברת רובין. היכן הטפסים ?. "הנה הם כאן לפנייך". אמרו שמואל ועזיז כאיש אחד.
3000 לירות ?? שאלה בהפתעה, "הן סכום גדול הוא זה" אמרה, והמשיכה לעיין בטופס.
לפתע נשמט העט מידה וסחרחורת תקפה אותה. דומה היה לה שהבנק סובב על צירו, עד שצנחה על
מכתבתה ללא הכרה.
לאחר שהתאוששה מעט אמרה. "אין בידי לאשר את ההלוואה". על פניהם של עזיז ושמואל ניכרה
אכזבה רבה. "אולם" אמרה הגברת רובין, בהוציאה מהמגירה את פנקס ההמחאות האישי שלה,
מוכנה אני לתת את הכסף לידידיך במתנה גמורה".
עזיז ושמואל הוכו בתדהמה. "ומדוע שתעשי זאת גברתי" שאל עזיז - שההתרגשות נשמעה בקולו.
כ.כ.ככי אתה אאאבא שלי אמרה גברת רובין. "אני ג'ורג'יה הבת שלך" ודמעות זלגו מעיניה היפות.
עתה הגיע תורו של עזיז להתעלף ושמואל צפה מן הצד בפלא שהתרחש עתה לנגד עיניו.
המשך יבוא.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
