חושך. חושך מפחיד וריק. ויותר מזה, שקט. הרבה שקט. אין ירח. אין איש בסביבה; ואם זאת, אין כל אפשרות לברוח. היא חייבת לעשות את זה. היא חייבת לממש את גורלה, את כשרונה הגדול. היא פורשת ידיה לצדדים ופרץ אוויר חם, מואר וסגלגל משתחרר מתוכן. היא חשה באור הזוהר מסביבה אך אינה רואה אותו. היא ממלמלת מילים שאינן ברורות, אבל לכל אחת ואחת מהן משמעות גדולה. כל אחת ואחת חשובה לכישוף שקם ונוצר. חושיה אט-אט מתעוררים, קמים לתחייה ממשכבם.
בהדרגה נעלם האור הסגול שאפף אותה. היא כבר לא הייתה עיוורת. היא ראתה הכול. היא שמעה הכול. היא הריחה הכול וטעמה הכול. היא הרגישה כמו שהיא נוגעת בכול בו בזמן. פתאום מגע חלש ומחוספס השתלבו יחד. הכול היה הרמוני ויפה. והיה עוד משהו. היא הייתה בכול - היא חייה את כל הזמנים יחדיו, אך לא הייתה באף אחד מהם. היא הייתה תקועה באמצע חור נידח של הכול ושל כלום.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
