הוא איננו עוד הוא נעלם,הוא לא ישוב אלי לעולם
הוא איננו עוד הוא לא יחזור,ועל המוות שלו כתבתי את המזמור
גבוה היה בערך מטר שבעים עם פנים מלאות נמשים, עיניו ירוקות ושערו שחור וקצר שפתיו אדומות שאומרות תמיד איזשהו משפט מוזר
אבל הוא איננו עוד הוא לעולם לא ישוב וכולם אומרים לי להתגבר על זה ושהכאב יעלם בפוף
אבל הכאב לא נעלם וגם לא יעלם,הוא מת והוא היה היחיד שאותי יכל לנחם
הכרנו ליפני כמה שנים ביער של עירינו הקטנטונת, הוא היה בן 16 ואהב את הטבע, אני באותו זמן הייתי בת 14 וטיילתי אם חברתי אווה, הוא היה נחמד והציע ליווי לבתינו ומאז היינו החברים הכי טובים ואי אפשר היה להפרידינו
מאותו יום היינו החברים הכי טובים, עשינו הכול ביחד ועמדנו אחד לצד השני בזמנים הקשים,אבל עכשיו הוא קבור באדמה ואני עומדת לבד,אין מי שיעזור לי להתגבר אין יותר אף אחד
הוא מת בתאונת רכב טיפשית שאפילו לא הייתה באשמתו, הוא מת וליבי מת איתו
הוא איננו עוד הוא קבור כמה מטרים מתחת לאדמה,הוא איננו עוד ועכשיו אני מבינה שלעולם לא אוכל להחליף איתו אפילו לא מילה
הוא מת וכולם לוקחים את זה ביותר מידי קלות,הוא מת ולאף אחד לא אכפת פשוט, אף אחד לא הכיר אותו כמוני אף אחד לא היה איש סודו, אף אחד גם לא הכיר אותי באמת מלבדו
אבל עכשיו הוא מת,קבור עמוק באדמה,גופו קפא וגם ליבי איתו
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
