השורד האחרון - לא לבעלי לב חלש / The Wolf
הו, הם היו אנשים,
בלי צל של ספק,
היו להם שתי ידיים,
היו להם שתי רגליים,
ראש,
גם רגשות ומחשבות היו להם,
היה להם רעיון,
מטורף,
אבל רעיון עם חזון,
ללא כל ספק הם היו אנשים,
והייתי שם,
כשהכול התחיל,
כשהנאצים עלו לשלטון,
ורציתי לעשות עוד לפני,
אבל לא הייתה בי אמונה -
לגודל הזוועה,
וראיתי איך הנאצים עלו לשלטון,
ראיתי את תאוות הדם שלהם,
ראיתי גם את השנאה -
שבלבם פעמה,
והייתה להם תרבות,
הם היו אנשים,
בסופו של יום,
אחרי שרצחו בחוסר שפיות,
ילדים, נשים וטף,
הם שבו למשפחותיהם,
וזרעו עוד שנאה ואיבה,
הם היו אנשים,
קצת שונים,
עם אידאלים וערכים -
מושחתים, מסולפים,
כמעט והאמנתי להם גם אני,
ואז הגעתי לגטו,
כולנו שם היינו -
יהודים,
כולנו שם היינו דתיים,
כולנו האמנו שאין אלוהים,
וראינו את המשפחות שלנו -
שבנינו -
נרצחות מול עינינו,
והדם נשפך יותר ממים,
והדם זלג,
ארורה האדמה שכך בלעה -
דמם של תינוקות ואם יהודייה,
והדם נשפך,
ראיתי אותו מתייבש על הקרקע,
וראיתי אנשים נכנסים,
למקלחת אחרונה,
עם גז,
וראיתי אנשים נופלים במקלחות,
ואחר כך את הגופות -
לקחו למשרפות,
ושרפו אותם עד אפר,
וראיתי איך,
משומן אדם עשו סבון -
רחצה,
מלא בדם,
וראיתי איך,
לוקחים אמא,
ומול עיניה -
רוצחים בניה,
וראיתי איך,
בכל שרר -
רצח, הרג,
תאווה לדם,
וראיתי איך,
ילדים בכו,
רזים כמקלות,
כחושים ממחלות,
ואיך לא נותר בהם כוח,
ואיך נעלמה מהם תאוות החיים,
הו, הם היו אנשים,
ללא כל ספק,
עם ידיים, רגליים,
אף ופה,
שיער ועיניים,
הם היו אנשים,
ללא כל ספק,
והם רצחו,
והם טבחו,
והם בנו -
עם של מפלצות,
אנשים עם תאוות -
לדם ורצח,
הם בנו אמונות -
על טוהר גזע,
והם יצרו מכונות -
לרצוח גזע,
והם חיו ונהנו -
בתיאטראות,
ראו הצגות,
ומחאו כפיים,
והתרגשו כפליים,
והם רצחו עמים שלמים,
וראיתי את כל זאת,
ועוד,
זוועות שאין הלשון -
מעיזה לספר,
זוועות שפשוט -
אי אפשר לתאר,
זוועות מזוועות -
שרודפות, לא מרפות -
עולות ושבות -
בחלומות,
וראיתי כל זאת,
וראיתי אותם,
כשאליי כיוונו -
רובה מול עיניי,
וממחלות כחשתי,
לא יכולתי עוד לשאת כאבם,
רציתי כבר שיראה העולם -
זוועות השואה,
וראיתי הכל,
בחיי,
אישה ממוטטת,
ילדה לידה,
בוכה ולא מבינה -
למה אימה לא עונה,
וראיתי הכל,
בחיי,
גבר אוכל -
פגר אישה -
ריקבון בבשר,
וראיתי הכל,
ולא יכולתי עוד,
מהאש שלהם -
חמקתי - ברחתי,
מהשאול שלהם -
הצלחתי לברוח,
וראיתי איך הזיכרון,
אט - אט - הופך מנחלת כלל -
לנחלת יחידים,
וראיתי איך זוועות -
ומראות אימים -
הופכים אנשים לאילמים,
חירשים, אפילו מתים,
וראיתי את הקושי -
בבניית בית,
ואת הזלזול של המדינה,
בשורדי השואה,
את אלו שעברו תופת,
שממשפחתם במקרה -
רק הם ניצלו -
ולחרפת עולמים נידונו,
ראיתי את החרטה המזויפת -
המזופתת,
הממלאת לבבות של שונאים,
הממלאת לבבות של רוצחים,
ראיתי את השתיקה שבאה אחרי הסערה,
וראיתי גם מכחישי שואה,
אבל אתם לא ראיתם,
אתם לא חוויתם,
נותרתי בודד,
לספר סיפורי -
ונפל על אוזניים ערלות,
העבר הוא שבנה לכם מדינה,
מהשואה יצאה הצדקה -
למדינה,
ואתם,
לא שומעים,
לא רוצים,
גרועים לא פחות -
וסליחה על ההשוואה,
מהנאצים הרוצחים,
עליתי על קרון של סיוט,
לגטו וורשה,
למחנות עבודה,
למחנות השמד,
שם מתה התמימות,
שם נעלמה הילדות,
"ונכרתה הנפש ההיא -
מעמה",
ולא נפשי נכרתה -
כי אם נפשכם,
שאתם בשכחה,
באי ידיעה -
חולמים על עתיד -
חולמים על תיקון,
ואיך יחול תיקון,
ואיך תקום תשועה,
אם את השואה האחרונה,
אתם ממלאים בשכחה?
ואני חי בדלות ובעוני,
לא פחות גרוע,
ושוב סליחה על הביטוי,
מהשואה הארורה,
ראיתי את האבות אוכלים בוסר,
ואת שיני בניהם מתכהות,
וראיתי איך כסף -
עיני חכמים יעוור,
וראיתי מה תעשה מדינה,
עבור תמיכה רחבה,
של אומות עולם,
שבגבולן -
או במטבחן -
התבשלו יהודים,
ראיתי הכל,
חוויתי הכל,
ולא נותר דבר מהעבר,
אף לא זיכרון קטן -
ובלי עבר אין עתיד,
על כן,
לקחתי אקדח,
הצמדתי לרקה,
דפקתי כדור בראשי,
כי כך לא אוטרד עוד,
מבדידות,
מחולי,
משכחה,
ולא אזכור -
זוועת השואה,
ולא אזכור -
משפחה שאבדה,
וסיוטים לא -
ירדפוני בשנתי,
וחלומות בהקיץ -
לא יזכירו לי -
אמא שנרצחה,
חיוך על פני משחיטה,
אבא שנרצח,
בלהט מנוסה -
מרכבת ארורה,
ולא אזכור יותר,
סבא כחוש,
שממחלה מת,
ואף רופא לא בא,
ולא אזכור סבתא -
שבחייה הייתה מאושרת,
ובמותה,
מצאה נחמה,
לא אזכור את האחים,
שבשורות או טורים,
נעמדו מול רובים,
של מרצחים בני מרצחים,
ונקברו יחדיו בקבר אחים,
ולא אזכור יותר,
שכנים ומקורבים,
שבאו והלכו,
ביקרו ודאגו,
ומתו בלי כל אמונה או תקווה,
ולא אזכור -
שבדם השורדים -
נבנתה מדינה,
שהרגה אותם לאיטה,
ולא אזכור -
רוצחים חיים -
שחיים בשיבה טובה,
שחיים בלי מחסור ובלי מחלה,
באושר על שחמקו מגורל -
מר, אכזר -
שמתו או ימותו בשיבה טובה,
יימח שמם,
ארורים הרוצחים,
מקוללים השוכחים,
ותמה אני,
כך במחשבה אחרונה,
לפני שדמי -
מתרוקן מגופי,
לפני שנפשי מתעופפת למחוזות אחרים,
איך האדמה,
זו שבלעה תמימים,
טהורים,
בפה אחד -
בולעת גם רוצחים,
היש אלוהים?
והירייה נורתה,
נשמעה צעקה,
אחרונה שנמלטה,
מפי השורד,
ולא אחיה עוד עמכם,
רק תזכרו,
את המרצחים ששחטו -
נפשנו - השורדים,
שגרמו לנו -
השורדים,
לאבד שפיותנו,
לאבד משפחותינו,
לאבד...
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
