החיים לא מושלמים, את זה אני כבר יודעת. ושמעתי את כל השטויות של ' החיים קשים אז מתמודדים!' או ' זה החיסרון בלהתבגר!', משפטים חסרי תכלית וסתמיים לחלוטין, נוצרו בשביל לגרום לילדים עם רצון להתאבד לעצור ולחשוב שכולם עוברים את זה, אז למה שהם לא יעברו את זה כמו ילדים גדולים? העולם קשה, אף אחד לא אמר שלא. אבל גם אף אחד לא הציע את זכות הבחירה אם לחיות או להישאר באזור חלל הזמן, אף אחד לא שאל את העובר הקטן אם הוא רוצה לצאת לתוך עולם. ואם כן, אף אחד לא סיפר לעובר המסכן כמה העולם הזה נורא, ככל שמתבגרים מגלים שאי אפשר להיאחז בכלום, כולם רמאים ושקרנים, כשאתה חושב שאתה מגלה פינת חום אמיתית השקר מכה בך כמו סטירה חסרת רחמים.
אז לתוך מה אנחנו חיים? לעולם מלא בשקרים שמאתגר את כולם ' להתמודד'.... ואם אני לא רוצה? לא רוצה להתמודד, רוצה לשבת ולבכות כמו ילדה קטנה, רוצה להיות בבית ולא לצאת החוצה, רוצה ליצור סביבה משלי שאף אחד לא יצליח להיכנס לתוכה, לשים מסכה ולהיות מה שאני לא. אז מי יגיד לי שאסור ?
קטע קטן שקשור לסיפור, החלטתי לפרסם רק אותו לפחות לבינתיים :)
לילה טוב.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
