תאל החליק על האספלט במהירות, יד אחת צמודה לגופו, ויד שנייה פרושה לצד גופו, הוא עצר בו מלהחליק לפני שנתקל בקיר, הוא התבונן בנער הבלונדיני בעל העיניים הירוקות והחודרות, והשניים חייכו חיוכים מרירים וגיחכו בעצבנות.
"אני רואה שאתה עדיין חי, לצערי." פלט הנער, אריאב שמו.
"אותו הדבר פה, לא יכולת לעשות ליקום טובה, ולהיעלם?" תאל גלגל עיניים.
"לא יכולת לעשות לנופר טובה, ולעזוב אותה בשקט?" עקץ אריאב בחזרה.
"תאמין לי שהייתי עושה את זה אם היא הייתה רוצה." חיוכו המריר של תאל רק התפרש לחיוך אכזרי ומריר בו זמנית. "עכשיו, איפה היא?"
"בידיים בטוחות, לא כמו שהיא הייתה אצלך, אתה סיכנת אותה כל כך."
"תיזהר במילים שאתה מוציא מהפה שלך."
השניים הצליבו מבטים קפואים.
תאל זינק לאוויר, שמח על הכישוף שיצר, שהפך אותו למכונת לחימה משוכללת.
תאל שלף את טלפיו החדות, וקרע את בשרו של אויבו, אבל לא חתך אותו מספיק עמוק כדי להרוג אותו, אריאב ניצל את ההזדמנות יקרת הפז שהייתה לו כשאויבו היה מוסח דעת ממה שהתרחש עם קונור שנעלם משדה ראייתם, ופרק את כתפו של תאל במכה קלילה.
לצערו של אריאב, הוא לא פגע ביד החזקה, ותאל הצליח להתגבר על המכה.
תאל ניסה לפגוע באריאב בעזרת רגלו, ואריאב חסם אותו בעזרת אחת מידיו, והשניים הוטחו אחורה מעוצמת ההתנגשות.
נשמע צליל של עצמות מתפצחות כשתאל פגע ברצפה, הכתף הפרוקה שלו הייתה ממש חסרת תחושה, היא אפילו לא כאבה לו.
תאל השתעל בחוזקה, הוא הרגיש גוש יבש תקוע בגרונו, הוא נפל על הרצפה וניסה להיעמד ללא הצלחה, הוא היה יותר מידי מותש, והוא הביט לעבר אריאב, שלעומתו, היה במצב הרבה יותר גרוע, אריאב רכן על הרצפה, והקיא את נשמתו בין השיחים, הרוב היה דם.
"אני שונא את הטעם הזה..." מלמל אריאב בין התפרצות אחת של הקאה למשנתה, הוא התנשם בכבדות והקיא מיצי קיבה חומציים מעורבלים בדם.
תאל התנשם כשניסה להיעמד, הוא נראה פתטי לחלוטין.
לבסוף רק כשנעזר בעצים שהיו לצידו הוא הצליח להיעמד, מבלי להתגבר על הסחרחורת שתקפה אותו.
לפתע רעיון הבזיק במוחו, השיקוי שקונור נתן לו.
"תודה רבה... אבא חורג." מלמל לעצמו וקיווה שקונור יכול לשמוע את זה, הוא שלף את הבקבוקון מכיסו ונרווח לגלות שהוא לא התרסק.
הוא הוציא את פקק השעם מהפיה, הצמיד אותה לפיו, ושתה את המשקה החמצמץ והמוזר, רגע לאחר מכן הוא השליך את הבקבוק המרוקן לצד ונתן לו להתרסק על הרצפה.
"תאל! אין עוד טעם בזה!" נשמע קולו של קונור מרחוק. "היא כאן! היא איתי! נופר בסדר!"
ברגע שתאל שמע את המשפט הזה, הוא היה מסופק.
הוא עזב את אריאב שימשיך לטפל בענייניו וזינק לעבר המקום שממנו נשמע קולו של קונור.
טלפיו חדרו לתוך עורו, התהליך הסתיים, עכשיו הוא רק מכשף שיכול לקפוץ גבוה בצורה מוזרה.
הוא מיהר לעבר קונור, ומצא אותו, תופס בידיו נערה שמקופלת בזרועותיו, הנערה הייתה מעולפת, והיא נראתה כל כך חלשה, ועם זאת כל כך אמיצה.
"נופר..." מלמל תאל ואוטומטית התקדם אליהם במהירות והחזיק את ראשה בידיו. "היא בסדר?"
"כן, בלי שריטה אחת, היא רק התעלפה מתשישות, זה הכל."
תאל נשם לרווחה.
"אני יכול להרים אותה?" הוא נשא את עיניו לעבר קונור.
"כן, אבל תהיה זהיר." ענה קונור בקול סמכותי, והעביר את נופר לזרועותיו של תאל.
# # #
"בוקר טוב, יקירה." נופר פקחה את עיניה ונוכחה לדעת שקונור חייך אליה חיוך מלבב.
"קונור!" היא קראה כמעט מיד ופרצה לישיבה. "מה? מי? איך?"
"אני לא מאמין שהם הצליחו לפרוץ לבית, ולקחת אותך, למרות הכישוף, צריך למצוא דרך לחזק אותו..." מלמל קונור.
"תירגע, העיקר שאני בסדר, אתה בסדר, ו-תאל בסדר, נכון?"
"את זה תקבעי לבד." קונור הצביע בראשו לעבר הצד העמוק יותר במערה שבה שכנו, נופר ניסתה להסתגל לחושך, בקושי הצליחה גם קודם, אבל אז הבחינה בו.
"תאל!" היא סיננה בדאגה והלכה לעברו במהירות, היא התכופפה לעברו, הוא היה בלי חולצה, עטוף בתחבושות כמעט כל פלג גופו העליון, בעיקר כתפו השמאלית וחזהו, ומכנסיו היו קרועים במקצת.
הוא היה שעון בתוך שקע בקיר המערה, ראשו פנה לצידו הימני והמרוחק מכתפו השמאלית.
"אוי לא," נופר הניחה את ידה על פיה. "מסכן." היא העבירה יד בשערותיו של תאל.
"אכפת לך?" היא שאלה את קונור.
"לא." אביו החורג של תאל הפנה את גבו אליה.
היא חיבקה את בנו בחוזקה בכתפו הימנית, הבריאה, והניחה את ראשה על כתפו הימנית, ועצמה את עיניה בחוזקה, כאילו רצתה להתעורר ולקלוט שהכל היה סתם חלום רע.
אנחה נמלטה מפיה, והיא הטמינה את פנייה בין צווארו שלא תאל לפניו, מתאפקת לא לפרוץ בבכי.
לפתע היא הרגישה מגע, בהתחלה נוקשה וקפוא, לאחר מכן עדין ורך, היד הבריאה של תאל חיבקה אותה בחוזקה, הוא הרים את ראשו והניח את סנטרו על ראשה.
"תאל..." באותו הרגע היא כבר נתנה לעצמה לבכות חרישית. "אני מצטערת."
"אין על מה להצטער, זה בסדר." מלמל לעבר אוזנה בקול חלש, קול שלא נהג להשתמש בו, הדמעות של נופר יצרו מגע עם עורו וגרמו לו לצמרמורת.
הוא נשק לנופר הבוכייה על קודקודה, וניחם אותה במילות עידוד, נופר נבלעה בחיבוקו המנחם.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
