פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 716 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים ו-5 חודשים המשך .. טעם~מיוחד
המשימה הוכתרה כהצלחה , כולם היו מרוצים ונרגשים, אך קתרין הרגישה בנימה משונה מסביב להילה של נטשה, כאילו אורה עומעם . היא הביטה בה בקימוט מצח, מנסה להבין , היא חשדה שמשהו השתנה בנערה , אך שום דבר בהתנהגותה לא הראה את השינוי. היא המשיכה לחייך כרגיל , ולצחוק עם כולם. גם אם חיוכה היה פחות זוהר.
בחשש מה , קתרין הסירה מעל ליבה את הרעד ההוא , היא לא שיערה אפילו בליבה שיכול היה לקרות מצב שנטשה תפר את ההוראות המדויקות שלה בנוגע להתמודדות עם האבן. לא נטשה. לא הנערה המבריקה ביותר בקבוצה אלפה בי.
היא לא תעשה שטות כזאת. הנערים שלה יודעים שטעויות כאלו מובילות למוות בטוח .
היא החליטה שמגיע להם ערב חופשי , פרס עבור הצלחת המשימה והחלה לארגן סעודה מיוחדת לחגוג את שובם של אלפה בי בלי פגע.
היא צריכה לשבח אותם , שלא יחשבו אפילו לרגע שהיא לא אסירת תודה להם על עזרתם במאבק הכה מסוכן .
היא רצתה לעורר את יצר התחרות שלהם. לא בצורה הרסנית אך שתהיה להם טיפה יותר מהניצוץ ההוא שמוביל אותם לניצחון .
היא קמה ממקום מושבה הנוח שליד החלון , ומשם השקיפה אל עבר השערים הגדולים.. עיניה בודקות בפעם המיליון שאין שינויים. שאין עוד ניסיון לתקיפה.
שהילדים שלה בטוחים שוב.
בשבילה הם תמיד יהיו ילדים.
חריקה. ועוד אחת . אופאל התעוררה שוב באמצע הלילה. יושבת על הנדנדה הקטנה שלה .
קתרין ידעה שעליה לגשת אליה. אך כאב לה לחשוב על הסיוטים הפוקדים את הילדה בימים האלו. כל פעם שהיא מסבירה לה את תוכן החלומות המפחידים שלה. קתרין עצמה לא יכולה לישון .. היא חישלה את ליבה ופסעה לעבר חדרה של אופאל.
היא קיוותה שהפעם היא תתנהג כמו ילדה רגילה ופשוט תבקש לשתות .כשפתחה את הדלת הקטנה המפרידה בין החדרים שלהן ראתה אותה יושבת בחושך מחבקת את הבובה הקטנה שלה ושמעה את שירתה החורקנית ,קול עמוק שנשמע לה כה מוכר אך בכל פעם שניסתה להיזכר לאיזו אישה מבוגרת שייך הקול,נחסמה.
"זה סיפור עגום על בן אדם עצוב ,
שכרת לעצמו את הראש ,
והדם שלו זרם
וזרם כמו נהר ארור ..
וילדה יפה קטנה השיטה בו
סירות מנייר זהוב"
היו מילות השיר שלא הפסיקה לחזור עליהן .
מחייכת חיוך מפחיד לבובה שלה. היא הרימה את מבטה לעבר אימה, והחיוך המפחיד השתנה לחיוך הרגיל הכה אהוב שלה.
"אופאלי.. אני לא חושבת שבאטן רוצה לשמוע את השיר הזה. אני חושבת שהיא קצת מפחדת, את לא רוצה לשיר לה את השיר ההוא ששמענו לא מזמן ? " היא החלה לזמזם לה את המנגינה העליזה. מנסה להוציא אותה ממצב הרוח העגמומי שתפס אותה .
"לא. היא אוהבת את השיר הזה.. היא ביקשה אותו במיוחד היום! " לחשה הילדה.
"טוב אז שרת לה יפה מאוד, בואי נשים אותה במיטה שלה כי מחר היא צריכה לקום מוקדם ולהיות ערנית, ובכל מקרה אימא רוצה לדבר איתך על עניין כלשהו."
"אני רציתי לצייר. אבל לא היה לי דף מתאים. "
"לצייר מה מלאך ?"
"אותך.. רציתי לצייר לך ציור מיוחד , אמרת שאת אוהבת שאני מציירת לך"
"אני מאוד אוהבת את הציורים שלך, את כל כך מוכשרת מלאכית שלי. "
"אני דואגת לך אימא " אמרה וקימטה את מצחה , בחיקוי כה דומה לפניה של קתרין כשחשבה, שקתרין רצתה לפרוץ בצחוק .
"למה דואגת ? קטנטונת .. הכול בסדר, אני אשמור עלייך " חייכה אליה .
"ומי ישמור עלייך בנתיים ? הוא עוד רחוק "
"הוא . ? מי זה הוא ? " קתרין ידעה שמשהו מתקרב, היא הרגישה זאת בעצמות.
אך האישור של אופאל הלם בבטנה והיא כמעט ולא הצליחה לנשום.
"אני לא מכירה אותו " חיוכה התמים הבזיק שוב "אימא , אני לא מכירה אותו אבל.. " היא החלה לצחוק "למה שאני אכיר אותו ? הוא עוד לא בא ! "
קתרין הרימה בידיה את הילדה והושיבה אותה על ברכיה בעדינות, מחבקת אותה ומתנדנדת איתה על הנדנדה הקטנה.
מנשקת את ראשה הכהה וליטפה את שערה הרך , צוחקת ביחד איתה, על בדיחה שכנראה רק ביתה הקטנה מבינה.
לרגע, אופאל חזרה להיות ילדה קטנה ומקסימה.
רק לרגע.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-5 חודשים טוב, Lilit
סורי שלקח לי כל כך הרבה זמן...אבל ואוו!!! אהבתי מצטערת כנראה שבפעם הראשונה לא ממש השקעתי בקריאה וזה... עכשיו מגיעה לך התנצלות רצינית,נסגור חשבונות היום בערב :) רק לא הריגה והתאבדות... :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-5 חודשים חח לילוש :) טעם~מיוחד
-
-
