פאנפיק של משחקי הרעב:
"התעוררתי בערך בשעה שלוש לפנות בוקר, כי כבר לא יכולתי לסבול את החרקים ואת הקור בזריה." " קוראים לי לוק, ואני בא ממחוז שתיים, יש לי עור לבן אך כולי שזוף, השיער שלי חום וחלק, והעיניים ירוקות, אני די גבוהה , ונחשב בחור די גדול, ועד לפניי שבועיים חייתי חיים מאושרים, אבל אז נבחרתי להישלח למשחקי הרעב." " האמת שלא בדיוק נבחרתי יותר התנדבתי למשחקים, כי ברגע שראיתי את הילד בן ה13 שנבחר רצתי קדימה ואמרתי שאני מתנדב." ולא התנדבתי מתוך רחמים, אלא מתוך רצון לנצח במשחקים, אני מה שבמחוזות האחרים, נקרא קרייריסט, בהתחלה לא הבנתי מה לא בסדר בזה, הרצון לנצח, להרוג, להתאמן כול חייך בשביל זה! , אבל בימים האחרונים התחלתי להבין." "השארתי מאחוריי משפחה שנראית כעשירה ומאושרת, אבל זה רק למראית העין, כי הריבים בבית לא נגמרים, אבא אף פעם לא בבית, אמא שלא זזה מהספא, ושני אחים תאומים מציקים מאוד, אבל בכול זאת אני אוהב שם את כולם, ובמשחקי הרעב אני לומד להעריך את המשפחה, כי משפחה זה מישהו לסמוך עליו, מישהו שבאמת אוהב אותך, מישהו שיעמוד לצדך ברגעים הקשים, ולא יעזוב אותך." " בזירה פגשתי אנשים שאוהבים אותי, אבל יעזבו אותי בבוא הזמן, אנשים כמו מריאן, וטוני, מריאן או מרי כמו שהיא רוצה שנקרא לה , היא בת 16 כמוני, ממחוז 4 , אם עור לבן , ושיער חום חלק, היא לא גובהה במיוחד אבל גם לא נמוכה, מרי יכלה להיות הידידה הכי טובה שלי, ואולי אם להודות בזה כנראה גם חברה שלי, היא טובת לב , אם הרבה בטחון, אבל היא לא רצתה להישלח לפה, היא תמיד אוהבת את כולם, בקיצור מרי." וטוני, טוני ממחוז 1 הוא אפילו יותר גבוהה ממני, ויש לו הרבה מיומנויות לחימה כמוני, הוא גם נבחר למשחקים אבל לאומת מרי הוא רצה בזה, הוא מהיר וחזק, וגם בנאדם מאוד נחמד, אבל כשצריך הוא אכזרי במידה מחרידה, הוא קצת יותר מופנם ממני וממרי אבל בכול זאת יש לו בטחון עצמי." מסתובבים איתי בברית הקרייריסטים גם מורן ממחוז1 היא ילדה גבוהה ואכזרית, רואן ממחוז 3 הוא נער מופנם אבל מהיר וחזק, ג'ון ממחוז 5 הוא הילד הכי נמוך בקבוצה אבל הכי זריז, ולי הוא תעלומה אין לי מושג אפילו מאיזה מחוז הוא." הנערה מהמחוז שלי מתה ועד לא מזמן חשבתי שזה לא נורא, ושהיא במילא לא מתאימה לברית, אבל לפניי יומיים קרתה תקרית , עד לפניי יומיים הסתובבה איתנו גם נערה בשם אליס, אליס נפצעה בזמן שיצאה לצוד, היא נפצעה בזרועה, ואני רציתי לטפל בה זו לא פציעה רצינית כול כך אבל היינו צריכים לחסום את זרם הדם, אך הברית שלי החליטו שילדה אחת פחות יותר טוב, ושזה סתם יבזבז אספקה רפואית, אז הם עזבו אותה למות בלי צעידה ובלי כלום, רק אני, טוני, ומרי רצינו להציל אותה." " מאז התקרית אני הבנתי שאנחנו מתנהגים כמו חיות, ושאני חייב לברוח יחד עם מרי וטוני, ואולי בדרך לחסל אותם, פתאום שמעתי רעש וראיתי למזלי את מרי לצידי, מתיישבת ובוהה איתי בירח , אחריי שתיקה ממושכת היא דיברה, " לוק אתה לא מתגעגע למשפחה, לחברים, לבית, למחוז שלך?"
לא ידעתי אם לומר את האמת, אבל בסופו של דבר החלטתי שכן" כן אני תכף מתפרק, אני לא יודע מה לעשות, לא הייתי צריך להתנדב."
"אני יודעת, ובהתחלה שציפיתי בצורה שהתנדבת נגעלתי, אבל אני מבינה שאיפשהו בלב גם אני שמחתי כשנבחרתי."
" אז זהו, שאני כבר ממש לא שמח, התאמנתי לזה כול חיי, ודווקא עכשיו אני מרגיש לא מוכן, מרי אני רוצה לברוח מהברית הזאת אני את וטוני, לכול מקום, אני רוצה לרצוח פה את כול האנשים האלה ולברוח."
"דבר בשקט לוק, אם מישהו ישמע אותנו אנחנו מתים, אבל אני מסכימה איתך, אבל צריך לשתף גם את טוני בתוכנית. אני לא יודעת מה נעשה לוק, אני לא יוכל להרוג אותך, או את טוני. אני אני..." ופתאום היא התחילה לבכות, ובבת אחת הרגשתי שהדבר היחידי, והנכון לעשות הוא לנשק אותה, והאמת שבזמן הנשיקה ידעתי שאנחנו נעדיף להרוג את עצמנו מאשר להרוג אחד את השני, וככה נשארנו מחובקים כול הלילה מסתכלים על הירח."
כנראה שנרדמנו באיזשהו שלב של הלילה כי כשהתעוררנו היינו אני ומרי על מזרן, בתוך אוהל מעלינו רכן טוני, התרוממתי והערתי את מרי, שאלתי את טוני מה קרה, והוא אמר שכול מי שלא היה עם הקרייריסטים פתח ברית נגדנו, זה היה הסיכוי היחידי שלהם לנצח אותנו, בלילה הם באו והטמינו חומר נפץ בכול שק שינה, אבל טוני יצא לצוד ושם שם קצת קש כדי שאנחנו נחשוב שהוא שם, ומה לגבינו אין לו מושג איך שרדנו אבל הוא מצא אותנו שמוטים אחד ליד השני, אם קצת פציעות, הוא אמר שבתור התחלה התחבא ממי ששם את הפיצוצים והם חלפו לידו, ואז ברגע שיכל חזר למחנה , לקח כמה ציוד שנשאר ולקח אותנו, הוא אמר שישנו שלושה ימים, ושלפי דעתו כול הקרייריסטים מתו, ואז הגיע השאלה הברורה והמביכה מכול " איך אתם שרדתם?"
אז הסברתי לו, " אנחנו הלכנו לחשוב על תוכנית, ולא מצאנו אותך כי הלכת לצוד, ואז כנראה הגיע הפיצוץ , ואנחנו נפלנו." גם לי ולמרי וגם ללוק היה ברור ששני הצדדים משקרים אבל שתקנו.
"התעוררתי בערך בשעה שלוש לפנות בוקר, כי כבר לא יכולתי לסבול את החרקים ואת הקור בזריה." " קוראים לי לוק, ואני בא ממחוז שתיים, יש לי עור לבן אך כולי שזוף, השיער שלי חום וחלק, והעיניים ירוקות, אני די גבוהה , ונחשב בחור די גדול, ועד לפניי שבועיים חייתי חיים מאושרים, אבל אז נבחרתי להישלח למשחקי הרעב." " האמת שלא בדיוק נבחרתי יותר התנדבתי למשחקים, כי ברגע שראיתי את הילד בן ה13 שנבחר רצתי קדימה ואמרתי שאני מתנדב." ולא התנדבתי מתוך רחמים, אלא מתוך רצון לנצח במשחקים, אני מה שבמחוזות האחרים, נקרא קרייריסט, בהתחלה לא הבנתי מה לא בסדר בזה, הרצון לנצח, להרוג, להתאמן כול חייך בשביל זה! , אבל בימים האחרונים התחלתי להבין." "השארתי מאחוריי משפחה שנראית כעשירה ומאושרת, אבל זה רק למראית העין, כי הריבים בבית לא נגמרים, אבא אף פעם לא בבית, אמא שלא זזה מהספא, ושני אחים תאומים מציקים מאוד, אבל בכול זאת אני אוהב שם את כולם, ובמשחקי הרעב אני לומד להעריך את המשפחה, כי משפחה זה מישהו לסמוך עליו, מישהו שבאמת אוהב אותך, מישהו שיעמוד לצדך ברגעים הקשים, ולא יעזוב אותך." " בזירה פגשתי אנשים שאוהבים אותי, אבל יעזבו אותי בבוא הזמן, אנשים כמו מריאן, וטוני, מריאן או מרי כמו שהיא רוצה שנקרא לה , היא בת 16 כמוני, ממחוז 4 , אם עור לבן , ושיער חום חלק, היא לא גובהה במיוחד אבל גם לא נמוכה, מרי יכלה להיות הידידה הכי טובה שלי, ואולי אם להודות בזה כנראה גם חברה שלי, היא טובת לב , אם הרבה בטחון, אבל היא לא רצתה להישלח לפה, היא תמיד אוהבת את כולם, בקיצור מרי." וטוני, טוני ממחוז 1 הוא אפילו יותר גבוהה ממני, ויש לו הרבה מיומנויות לחימה כמוני, הוא גם נבחר למשחקים אבל לאומת מרי הוא רצה בזה, הוא מהיר וחזק, וגם בנאדם מאוד נחמד, אבל כשצריך הוא אכזרי במידה מחרידה, הוא קצת יותר מופנם ממני וממרי אבל בכול זאת יש לו בטחון עצמי." מסתובבים איתי בברית הקרייריסטים גם מורן ממחוז1 היא ילדה גבוהה ואכזרית, רואן ממחוז 3 הוא נער מופנם אבל מהיר וחזק, ג'ון ממחוז 5 הוא הילד הכי נמוך בקבוצה אבל הכי זריז, ולי הוא תעלומה אין לי מושג אפילו מאיזה מחוז הוא." הנערה מהמחוז שלי מתה ועד לא מזמן חשבתי שזה לא נורא, ושהיא במילא לא מתאימה לברית, אבל לפניי יומיים קרתה תקרית , עד לפניי יומיים הסתובבה איתנו גם נערה בשם אליס, אליס נפצעה בזמן שיצאה לצוד, היא נפצעה בזרועה, ואני רציתי לטפל בה זו לא פציעה רצינית כול כך אבל היינו צריכים לחסום את זרם הדם, אך הברית שלי החליטו שילדה אחת פחות יותר טוב, ושזה סתם יבזבז אספקה רפואית, אז הם עזבו אותה למות בלי צעידה ובלי כלום, רק אני, טוני, ומרי רצינו להציל אותה." " מאז התקרית אני הבנתי שאנחנו מתנהגים כמו חיות, ושאני חייב לברוח יחד עם מרי וטוני, ואולי בדרך לחסל אותם, פתאום שמעתי רעש וראיתי למזלי את מרי לצידי, מתיישבת ובוהה איתי בירח , אחריי שתיקה ממושכת היא דיברה, " לוק אתה לא מתגעגע למשפחה, לחברים, לבית, למחוז שלך?"
לא ידעתי אם לומר את האמת, אבל בסופו של דבר החלטתי שכן" כן אני תכף מתפרק, אני לא יודע מה לעשות, לא הייתי צריך להתנדב."
"אני יודעת, ובהתחלה שציפיתי בצורה שהתנדבת נגעלתי, אבל אני מבינה שאיפשהו בלב גם אני שמחתי כשנבחרתי."
" אז זהו, שאני כבר ממש לא שמח, התאמנתי לזה כול חיי, ודווקא עכשיו אני מרגיש לא מוכן, מרי אני רוצה לברוח מהברית הזאת אני את וטוני, לכול מקום, אני רוצה לרצוח פה את כול האנשים האלה ולברוח."
"דבר בשקט לוק, אם מישהו ישמע אותנו אנחנו מתים, אבל אני מסכימה איתך, אבל צריך לשתף גם את טוני בתוכנית. אני לא יודעת מה נעשה לוק, אני לא יוכל להרוג אותך, או את טוני. אני אני..." ופתאום היא התחילה לבכות, ובבת אחת הרגשתי שהדבר היחידי, והנכון לעשות הוא לנשק אותה, והאמת שבזמן הנשיקה ידעתי שאנחנו נעדיף להרוג את עצמנו מאשר להרוג אחד את השני, וככה נשארנו מחובקים כול הלילה מסתכלים על הירח."
כנראה שנרדמנו באיזשהו שלב של הלילה כי כשהתעוררנו היינו אני ומרי על מזרן, בתוך אוהל מעלינו רכן טוני, התרוממתי והערתי את מרי, שאלתי את טוני מה קרה, והוא אמר שכול מי שלא היה עם הקרייריסטים פתח ברית נגדנו, זה היה הסיכוי היחידי שלהם לנצח אותנו, בלילה הם באו והטמינו חומר נפץ בכול שק שינה, אבל טוני יצא לצוד ושם שם קצת קש כדי שאנחנו נחשוב שהוא שם, ומה לגבינו אין לו מושג איך שרדנו אבל הוא מצא אותנו שמוטים אחד ליד השני, אם קצת פציעות, הוא אמר שבתור התחלה התחבא ממי ששם את הפיצוצים והם חלפו לידו, ואז ברגע שיכל חזר למחנה , לקח כמה ציוד שנשאר ולקח אותנו, הוא אמר שישנו שלושה ימים, ושלפי דעתו כול הקרייריסטים מתו, ואז הגיע השאלה הברורה והמביכה מכול " איך אתם שרדתם?"
אז הסברתי לו, " אנחנו הלכנו לחשוב על תוכנית, ולא מצאנו אותך כי הלכת לצוד, ואז כנראה הגיע הפיצוץ , ואנחנו נפלנו." גם לי ולמרי וגם ללוק היה ברור ששני הצדדים משקרים אבל שתקנו.