חללים
נועם בני היקר,
הזמן חלף מאז נפלת חלל,
ומאז אתה נותרת חלל,
ואף אני חלולה בחללך,
ואל תוך החללים שנפערו בדמותך, ובי ובנו,
נשאב כאב אינסופי, כבד מנשוא,
לכן השתדלתי בשארית כוחותיי,
לאטום את הפתחים,
בטקסים, ספרים, נרות, עלונים, בדים...
אף את הסלע עליו נשענת ברגעייך האחרונים,
גררתי אל הפתח,
ולא יכולתי לו,
והוא נותר פעור בחללו,
שואב לתוכו בגרגרנות את הקליפה הריקה שנותרה מדמותי,
ואני מותשת, מבוישת, יודעת שלא כך דימת לראותי,
למענך בני היקר, ארים ראשי,
בכפות ידיי שאך זה אותך ערסלו,
אאסוף את רסיסי השברים של חיי שנותרו,
וארבעה כתרי פסיפס מהם אשזור,
זר ראשון לראשו של בן זוגי משה האהוב אעטור,
בזר השני כתר יהי, לראשו של אוהד בני בכורי,
הזר שלישי לראשה של שמרית בתי היפה יהיה כצפירה,
ואת הכתר הרביעי הנותר עבורך על ראשי אנצור,
בבוא היום,
כשהחלל ביני לבינך יעלם,
על ראשך נועם בני אניח אותו בגאווה,
ותשרה אף עליי השלווה!
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה