"מי...מי....מממממיייי אאאתה??? גמגמתי בקושי בעודי מנסה להבין מי הוא ומה הוא רוצה ממני.
"כל-כך מצער." אמר האיש בשחור בקול ציני למדי.
"אינך זוכרת אותי???" אמר, אבל היה מובן שלא התכוונן כלל לצער במילותיו, להפך.
"לללאאאא." אמרתי והגמגום לא פסק.
"טוב אולי בדרך תזכרי." אמר,
"לאן אתה לוקח אותי?" שאלתי בניסיון לדלות קצת מידע, והייתי בעיקר מופתעת מעצמי שלא גמגמתי ושמרתי עלך קול יציב דיו כדי להבהיר שאינני מפחדת [כמעט.]
"או את תראי" אמר ותפס בזרועי ומשך בה חזק,
"אל תיקח אותה ממני," אמר רוברט,
"ובכן, אתה מוזמן להצטרף גם." אמר האיש בשחור וסימן בידו, לא הבנתי למי הוא מסמן עד שלחדר נכנס איש גבוה למדי לבוש בגדי לובן שנראו ליד האיש בשחור מוזרים דיה,
האיש בלבן תפס בידו של רוברט והובילו אחרינו.
עלינו על מרכבה שלה סוסי ערב רתומים בחוזקה, האיש בלבן ששמו הסתבר כ-לוצ'יאנו תפס בשוט והצליף בחוזקה בסוסים, ואנו החלנו לדהור.
"אני מקווה שאת נהנית מהנוף," אמר באיזה שהוא שלב היא בשחור, ומנימת קולו היה ברור למדי שהוא איננו מעוניין בידיעה אם אני נהנית או לא.
"לפחות אמור לי את שמך," התעקשתי לדלות פרטים ולו המועטים שביותר,
"שמי הוא...." אמר וקטע את עצמו,
"ובכן.. המשך, שמך הוא...." אמרתי קצרות אחוזת סקרנות...
"שמי הוא..." אמר וקטע את עצמו שוב, עכשיו יכולתי להעיד על עצמי שפתילי נשרף כבר,
"ובכן מה הוא שמך???" שאלתי בקול שלא היה קשה להבין ממנו שאני הנני עצבנית,
"תראי," אמר האיש, "ומה יתן לך לעזר המידע מה הוא שמי??" שאל,
הרהרתי בשאלתו, והבנתי שאין דבר אשר מסקרן אותי חוץ מהסקרנות עצמה,
"אני אינני יודעת." עניתי, "אך באותה מידה מה יזיק לך הדבר אם אדע??" שאלתי.
"ובכן..." הרהר האיש, "זה בוודאי יעזור לך לזכור," אמר והוריד את כובעו השחור של גלימתו מראשו....
ושם הוא עמד, האיש עם הצלקת השקועה בשולי לחיו, האיש עם העיניים האפורות שנחרט בזכרוני,
האיש שעמד שם כשהאש ליחחה את הבית, האיש שרצח את הורי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
