פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 834 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים סיפור בלי שם (אם יש לכם אז תעזרו לי!!!) פרק 1 + 2 + 3 Tess
פרק 1:
בסתיו עלי שלכת רבים מכסים את רחובות העיר בוסטון.
כל העיר מכוסה במערבולת חומה-כתומה-צהובה שמבשרת הסתיו כבר הגיע.
אני תמיד אהבתי את הסתיו.
זאת העונה הכי כיפית, יש בה קצת מהכל, גם שמש וחום קטלני, גם קצת פריחה ולבלוב, וגם כמובן, הרבה גשם, ושלג, וברד וקור.
אני ליה והיום אני בת 13.
אני קמה ממיטתי ומציצה מהחלון.
הכל נראה כרגיל- עלים בכל מקום וטפטוף קל, שיורד על הרחוב.
אני לובשת את מגפיי, את הצעיף, המעיל, הסוודר והכפפות ויורדת למטה.
הגשם מטפטף עלי, גולש על שערי ומברך אותי ליום הולדתי.
אני ניגשת אל אוליב, מוכר העיתונים הזקן, הוא יודע שהיום יום הולדתי ולכן נותן לי את העיתון בחינם.
"תודה!" אני קוראת אליו בעברית והוא מבין ומחייך.
אני יכולה לדבר איתו בעברית.
אני יכולה לדבר עם כל הרחוב שלי בעברית, כי כאן, ברחוב דייויד גרים רוב יהודי בוסטון.
האמריקאים קוראים לרחוב ריצ'ארד, רחוב היהודים.
זה אמנם נכון אבל מעליב...
אני פותחת את העיתון ומדפדפת, עיני לוכדות מודעה צבעונית ומשמחת באחד העמודים האחרונים.
במודעה כתוב:
לליה ריצ'ארד ( הילדה היפה בעולם)
מזל טוב ליום הולדתך הי"ג (13)
שתדעי רק דברים משמחים ואושר ועושר ובריאות כמובן.
אוהבים מאוד:
אמא, אבא, אולגה, עומר, ניצן, עלמה, זואי וליבי.
אני יודעת שהמודעה בשבילי.
דמעות שמחה עולות בעיני ואני רצה חזרה הביתה.
"אמא! תודה על הברכה!" אני צווחת, למקרה שהיא לא שומעת.
"יופי מותק! אבל זה היה הרעיון של עומר!" היא צורחת אליי.
עומר הוא אחי הגדול, הוא בן 16, מעולם לא הסתדרנו אבל אני מחבקת אותו בחוזקה ברגע שאני מוצאת אותו.
"תודה, אתה כבר יודע על מה..." אני לוחשת אליו.
אני מרפה מהחיבוק וחוזרת אל חדרי.
המיטה שלי מסודרת ואני מתיישבת עליה והורסת את הסדר שבה.
אני חושבת על אבא, אבא שלי.
אבא שלי הוא בן אדם מדהים, הוא טכנאי, פסל, מוזיקאי ואינסטלטור.
"כל מה שצריך בגבר" אמי נהגה לומר.
ממש.
אבי ואמי התגרשו, כשהייתי בערך בת 5.
עכשיו הוא גר ברוסיה עם אשתו, אולגה.
הוא בעצם כבר סבא, ל12 נכדים ועוד אחד כרגע עוד לא נולד.
הוא גם אב, לשישה עשר ילדים והוא בן 64.
זה לא נשמע הגיוני נכון?
אז אספר לכם שאבי התחתן כבר 4 פעמים.
אמי, לעומת אבי, נישאה פעמיים והיא בת 58.
עומר, ואחותי הגדולה מאוד, עלמה, הם לא אחים שלי.
הם אחים חורגים שלי.
אני קמה לקחת את ילקוטי והולכת לבית הספר.
גם ככה אני כבר מאחרת...
פרק 2:
פרק 2
השיעורים בבית הספר עוברים לאט, אבל אני כבר מוצאת את עצמי בשעה האחרונה, שעת האוכל.
אני לוקחת את המגש ומתיישבת בשולחן לבד.
מיד מצטרפות בתאני, רייצ'ל ושיינה.
אחריהן מגיעה בדילוגים ליסה, או בקיצור ליסי, או בקיצור מקוצר- ליס.
ליס תמיד מתגאה בכך שאנחנו "החברות הטובות בעולם"
"מה קורה?" היא שואלת באנגלית כמובן ומניחה את המגש שלה.
"הכל מעולה..." בתאני עונה, גם באנגלית.
"רוצות ל..." שיינה מתחילה לשאול והצלצול קוטע אותה בחוצפה.
כולנו טסות מבית הספר אל בתינו.
אני וליס הולכות ביחד, אנחנו גרות באותו רחוב, גם ליס יהודייה שגרה ברחוב היהודים אבל היום יש לה חוג פסנתר ובמקום לפנות בשדרת ברודווי ימינה כרגיל, היא ממשיכה ישר ואנחנו נפרדות.
אני ממשיכה ללכת לבד ברחוב הקודר, ורואה בור קטן באדמה.
אני דורכת עליו והוא שואב אותי למטה...
פרק 3:
אני נופלת לתוך מחילה וממצמצת חזק בגלל החושך החודר לעיני.
אני נופלת על משהו רטוב, וקשה וגופי קופא מקור.
אני די בטוחה שאני לא מתה...
רחוק ממני, אני רואה אור קלוש ובכל תזוזה שלו הוא מתחזק ומתקרב ומתחזק ומתקרב עד שהוא מגיע ממש לידי ושורף את עיני מרוב עוצמה.
יד קטנה עוזרת לי לקום ממקומי ובעזרת האור אני רואה גמד מרתיע בעל 3 רגליים ועין.
"שלום." אני ממלמלת.
"שלום." אומר הגמד באנגלית כמוני, הרי אנחנו בבוסטון.
"מי אתה?" אני שואלת אחרי שתיקה ארוכה.
"אני שרגם" הוא עונה.
"אה..." אני עונה בסתמיות.
"מי את?" הוא שואל בשיעמום.
" אני ליה." עניתי לו
"אתה יהודי?" שאלתי אחרי הרבה זמן של שתיקה מביכה.
"כן." הוא ענה לי בעברית.
"היי, מה שלומך?" אני שואלת אותו בעברית.
"הכל בסדר." הוא עונה ושותק.
"יופי... אתה יודע איפה אנחנו?" שאלתי אותו.
"בטח, הסתכלי מאחורייך..." הוא ענה לי והסתובבתי.
מאחורי נראה שלט עץ עבה ומחוספס שעליו נכתב בלורד שחור: "ברוכים הבאים לארץ קרקע."
"מה זה ארץ קרקע?" שאלתי את שרגם.
" ארץ קרקע היא סוג של ארץ המיוחדת ליצורים קסומים כמו פיות, שדונים, אלפים, פגסוסים ורוגלים."
"רוגלים? מה זה?" שאלתי אותה בטיפשות.
"רוגל, זה גמד עם 3 רגליים ועין אחת." הוא אמר והסתכלתי עליו.
"ארץ קרקע נוצרה כתוצאה מרעידת אדמה שהתרחשה בבוסטון." הוא המשיך לספר כאילו הוא מדקלם ערך מהוויקיפדיה.
"מלחמת האבקה פרצה בארץ קרקע.
מלחמת האבקה נקראת גם המלחמה הגדולה או מלחמת הקסם.
היא הייתה מלחמה גדולה לפני כחודשיים שבמלחמה- חבורה של גמדים ערכו מסיבה והשתוללו עם האבקה, עשו תעלולים רציניים וקטלניים לשאר היצורים.
במלחמה איבדנו 6 פיות, 17 פגסוסים, 28 שדונים, 14 אלפים, 11 רוגלים ו18 אמיות."
הוא סיים את דבריו ומחה דמעה שמנמנה שזלגה מעינו היחידה.
"מה זה אמיות?" שאלתי.
"האמיות הן יצורות בערך בגודל אגודלך, אשר רוקחות כשפים, הם מאוד חשובות לארצנו." הוא הסביר לי וחייך.
"עכשיו את יודעת הכל." הוא אמר לי.
"כן, אבל מה אני עושה פה?" שאלתי קצת בדאגה.
"את נשאבת במחילה הראשית שמובילה לכאן, והנה את..." הוא אמר לי.
"את זה הבנתי, אבל מה יש לעשות פה?" שאלתי
"את יכולה להיות פיה משנית." הוא אומר.
"מה זאת אומרת משנה?" אני שואלת בטיפשות.
" זה אומר שאת לא פיה גדולה וראשית, רק קטנה." הוא אומר.
"אני רוצה!!!!" צרחתי עליו, אני מעריצה מושבעת של פיות ודברים כאלה.
"קיבלת. את פיה. נעשה לך מתישהו טקס קבלה, שתקבלי כנפיים ובגד." הוא אמר.
"אוקיי." אמרתי בהתרגשות ובחשש.
"אז... ספר לי על המחילות." אמרתי לו ורעדתי מקור.
הוא שולף דף ישן ומקופל מכיסו.
"את נשאבת לכאן באחת מהמחילות המתוכננות. פעם, לפני שהיו קסמים, היו כמה מחילות שאם את רוצה לרדת לארץ קרקע, תצטרכי להגיע למיקום המדויק שלהן.
היום, הכשפים הרבה יותר מתוחכמים וכל עוד את סוג של קוסמת, תוכלי להגיד את הלחש המתאים ולסובב את אצבעך, ואז תפתח מחילה משום מקום. מחילה שלא היתה קיימת." הוא סיים.
"אז... מה עושים עכשיו?" שאלתי.
"מדברים." הוא אמר לי.
"על מה?" שאלתי.
"עלייך, את פיה חדשה ואני לא מכיר אותך." הוא ענה לי.
"אוקיי, אני ליה ריצ'רד, אני אחות שלישית במשפחה מתוך שישה.
יש לי אחות גדולה בת עשרים ושבע ולה כבר יש שתי בנות והיא שוב בהריון, יש לי גם אח גדול בן 16 וחצי, אחיות תאומות בנות שמונה ואחות תינוקת בת שנה וחצי.
אמא שלי בת 58, אבא שלי בן 64.
ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת אחת עשרה וחצי, אבא שלי חי עכשיו ברוסיה עם אישה אחרת.
לפני אמא שלי הוא התחתן גם עם ונסה מונקובר ועם דייזי מלונדון.
יש לי עשר אחים חורגים, לרובם כבר יש ילדים.
אבא שלי כבר סבא.
יש לי חיים מסובכים..." אני עושה הפסקה.
"ומה איתך?" אני שואלת את שרגם.
"אני בן יחיד, גדלתי רק עם אמא שלי.
אבא שלי היה גם קוסם ויום אחד הוא פשוט ברח.
היום אנחנו לא יודעים איפה הוא..." הוא אמר בעצב.
אני כמעט בוכה.
"שרגם, מתי יהיה הטקס שלי לפיה?" אני שואלת ומנסה לשנות נושא.
"נלך לדבר עם המלכה." הוא אומר ותופס בידי
זהו, זה מה שעשיתי עד עכשיו.
המשך יבוא...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים לתולעת... יפה מאוד א
מהמם...
בקשר לשם לסיפור נראה לי שההצעות של נטע טובות מאוד. רק כמובן זה שם שצריך להסתדר לך עם כל ההמשך
את הפרק הראשון הכי אהבתי, ונראה לי (סתם הרגשה שלי) שגם את...
מחכה להמשך!!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 13 שנים ו-8 חודשים זה סיפור מאוד יפה! אנג'ל
-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים לתולעת ספרים נטע
דבר ראשון זהו סיפור יפה מאוד.
דבר שני יש לי 2 שמות בשביל הסיפור: "ביום הולדתי"\ "פיה".
דבר שלישי תארי ותפרטי עוד בסיפור.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
