תאל נאנח, הוא אילץ את עצמו לעבור את דלת חדרה של נופר, ואז לחזור שוב לחדר, כוח בלתי מוסבר משך אותו אליה, הוא לא מסוגל לכך, הוא היה חייב לדבר איתה, להשלות את עצמו שהוא לא הסיבה לכך שנופר הלכה, אבל הוא ידע שזה לא נכון, האשליה לא הייתה כל כך חזקה, היא פשוט הייתה הדבר היחיד שקירב אותו ליצור אנושי, התמימות שלו, והאהבה שלו לנופר. הוא כל כך נלחם עם עצמו מבפנים, עד שבפעם האחרונה שניסה ללכת, גילה את עצמו תופס את הידית, בטעות הוא מצא את עצמו נופל לתוך חדרה של נופר. תאל קם מהרצפה וניער מעליו את האבק, הוא מצא את נופר כשהיא שכובה על המיטה שלה, חיוורת מהרגיל.
כעבור שנייה תאל מצא את עצמו לצד המיטה, כורע ברך לפנייה. עינייה החלולות והריקות של נופר התבוננו בעיניו במבט מבועת, היא נשמה באיטיות נשימה כבדה וקשה, עינייה ניסו למצוא מקלט בתוך מבט רגוע של תאל, אך מבטו הלחוץ הפחיד והרתיע אותה.
תאל חיבק אותה, לפחות את ראשה, הוא הניח את צווארה על כתפו, הוא הניח את ידו על גבה, ואת היד השנייה הניח על ראשה, והניח לאצבעותיו להיתפס בשיערה.
"נופר... מה קרה לך?" שאל בקול שברירי.
"תפסיק, אל תהיה כזה, אתה עושה את זה בכוונה? אתה מעמיד פנים שאכפת לך?" שאלה נופר ועצמה את עינייה בכאב, תאל הרגיש את הדמעות מתחילות לנזול על כתפו, ויוצרות מגע עם עורו החמים, הוא הרגיש צמרמורת. הוא שמע קול של דבר שנסדק, עיניו הביעו חרדה, זאת הייתה נשמתה של נופר, משהו מנסה לסדוק אותה מבפנים, הוא הרחיק את פנייה ממנו, הניח את ראשה בחזרה על המיטה, מנסה לתת לה לנשום, אך אצבעותיו עדיין שיחקו בשיערה, אולי כדי להרגיע את תאל, אולי כדי להרגיע את נופר, ואולי כדאי להרגיע את שנייהם.
נופר נשמה עמוקות, לפתע תאל הרגיש בחרדה שהיא מחזיקה את נשמתה האחרונה. אבל הוא נרגע שהבין שהיה היסטרי מידי, הוא היה צריך להירגע לשנייה, הוא נשם עמוקות והחל להיכנע לשלווה, אך מצבה של נופר החזיק אותו בין תחושות הבהלה אל תחושות השלווה.
"מה קרה? משהו לא בסדר, את לא יכולה... מה קרה לך...?" תאל קטע את עצמו.
"זה כישוף, מנסים להרוג אותך, בעזרתי. אני פשוט לא יכולה לעשות את זה. הרצון להרוג ולפגוע הופיע משום מקום, הייתי חייבת להריח דם כדי להתעשת, לא הצלחתי לפגוע במקום פחות פגיע, לא יכלתי." נופר הרגישה את נשימתה הופכת מהירה, היא הניחה את ידה על החזה שלה ושלפה משם את הסכין המגואלת בדם, הדם שלה, היא הופתעה שהיא עדיין חיה, אבל היא לא בת תמותה, היא עדיין חיה רק בגלל כוח הרצון שלה.
"מה קרה פה?" שאל קונור בבהלה לאחר שפתח במהירות את דלת החדר. הוא רץ במהירות לעבר המיטה ורכן לצד נופר, הוא הוציא בקבוקון מכיסו, ומיהר לקחת את הסכין מידה של נופר. "תשתי את זה." הוא הניח את הבקבוקון בידה וסגר את אצבעותיה על הבקבוק, לאחר מכן הוא יצא מהחדר באותה המהירות שבה נכנס.
"תשתי את זה." פקד תאל.
"אני לא יכולה." אמרה נופר.
"את צוחקת עלי?" קולו של תאל הפך נרגז, הוא ניסה להירגע למרות הבהלה.
"אני לא צוחקת, אני באמת לא יכולה." נופר השתעלה לרגע, פיה נטף דם, תאל ניקה את הדם עם אצבעו, אצבעו שוטטה על שפתייה של נופר.
"תאל..." קולה הצרוד והשקט החל לגווע.
"אני יודע, אני יודע, אי אפשר להתעסק בזה עכשיו." מלימל תאל באכזבה גלויה, הוא אסף את הבקבוק בידו האחת ופתח את הפקק בידו השנייה, הוא הצמיד את הבקבוק אל שפתייה של נופר, אבל הבין שקולה לא גווע סתם, היא התעלפה.
תאל נשם עמוקות הוא הצמיד את הבקבוק אל שפתיו ושתה מעט מהנוזל השקוף שנראה מעט סגלגל, אבל הוא לא בלע אותו, הוא קירב את פניו אל פנייה של נופר, והצמיד את שפתיו אל שפתייה, והצמיד אותן זו לזו.
הוא עצם את עיניו בחוזקה, הוא ניסה לחשוב על כך שהוא עושה את זה רק בגלל שנופר זקוקה לעזרתו, ורק בגלל שזה מצב חירום, אך הוא הרגיש את המעלות בגוף שלו עולות, וזה לא היה חום, הוא ידע את זה בוודאות, הוא ידע שהסמיק, או לפחות חשב ככה, אפילו כשנישק את נופר לראשונה לא הסמיק,
או שכן...?
הוא הסמיק כעת בוודאות, הוא צריך להתחיל להתמקד בהווה, לא בעבר ולא בעתיד, פשוט להפסיק לשוטט בזמנים. תאל מיהר להתנתק ממנה, הנשיקה האסורה הזאת תישאר בגדר סוד בינו ובין עצמו, אם נופר תגלה את זה...
"תאל, תחזור כבר להווה." פקד על עצמו וחרק שיניים, הוא הביט בנופר, הוא בלע את רוקו. "עוד נשיקה אחת לא תזיק, נכון?" שאל את עצמו, הוא קירב את פניו אל פנייה של נופר.
"דווקא כן." נופר פקחה את עינייה.
"במה בדיוק?" תאל התחרט שאמר את זה שנייה לאחר מכן, אבל הוא לא יכל לעשות כלום.
"אתה באמת רוצה לדעת?" שאלה נופר בקוצר רוח.
"כן... לא... כן... לא... אבל..." תאל מלמל בבלבול. "את יודעת מה? אני באמת חייב לדבר איתך, שיחה בארבע עיניים, סוף סוף יש הזדמנות."
"נו?" שאלה נופר לאחר דקה של שתיקה בין השניים.
תאל התיישב על המיטה, ונופר החלה להתרחק ממנו. "חכי." הוא תפס את ידה.
"אני לא רוצה שתתקרב אלי, זה הכל." קולה של נופר הפך קפוא.
"את לא מכירה אותי, אבל אני מכיר אותך טוב יותר משנדמה לך." תאל הניח את ידו על הלחי שלה, היא ניסתה להתנגד, הוא תפס את נופר בחוזקה והצמיד אותה בחוזקה אל הקיר שאליו המיטה הייתה צמודה, נופר נאנקה בכאב כשהגב שלה פגע בקיר. תאל הניח את ידו בין גבה לקיר, ובחן אותה במבטו. "את כל כך מרדנית, אולי תתני לי לנשק אותך פעם אחת?"
"אתה נישקת אותי פעמיים, זה לא מספיק?" נופר הרגישה מובכת ממבטו, היא הסמיקה.
"לא בשבילי, אני רוצה שפעם אחת באמת תתני לי לעשות את זה, תנשקי אותי בחזרה, תאהבי אותי בחזרה." תאל הניח יד על כתפה, זה היה מספיק כדי לגרום לה להרגיש חום בלתי מוסבר, היא הסמיקה עוד יותר, השניים התקרבו זה לזו ותאל שיחרר את אחיזתו בידה של נופר. היא החלה לכרוך את ידייה סביב צווארו, המשיכה הפתאומית התחזקה עוד יותר כששפתיהם נפגשו בנשיקה.
'סוף סוף.' חשב לעצמו תאל שהרגיש את הכנות בנשיקה.
השניים נפרדו זה מזה.
"אני אוהב אותך." אמר תאל בלי לחשוב פעמיים.
------------------------------------------------
מה אתם אומרים???
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
![דודה דיי (פעילה לשעבר [גילאי 12-13] )](https://simania.co.il/images/users/63456.jpg)
