פורומים » יהדות
גמרא, שולחן ערוך, אגלי טל, ראשונים ואחרונים וכל מה שביניהם.
כתיבת הודעה חדשה בפורום יהדות
» נצפה 5973 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים מוקדש לאחת מקוראות סימניה, וגם לשמעון שלוש... דן-1
פרשת השבוע : בא.
נושא: מאמר לפרשת בא
שלום לכולם
מצורף המאמר להנאתכם.
שבוע טוב ובשורות טובות
פרשת בא והיה הדם לכם לאת וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי: (יחזקאל פרק ט''ז פסוק ו') פסוק זה מוכר לנו היטב מטקס ברית מילה, ננסה להסבירו לאור המדרש הבא: ... הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו ולא היה בידם מצות שיתעסקו בהם כדי שיִגָאָלו, שנאמר... "ואת ערום ועריה וגו' ערום מכל מצות". נתן להם הקדוש ברוך הוא שתי מצות: דם פסח ודם מילה שיתעסקו בם כדי שיגאלו, שנאמר: ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך..." (מכילתא דרבי ישמעאל בא - מס' דפסחא בא פרשה ה ד"ה והיה לכם). המדרש מתאר את שתי המצוות שמסרן הבורא לעם ישראל במצרים, כדי שיהיו ''זכאים'' לצאת ממצרים ''ויתאפשר'' לבורא לקיים את ההבטחה שהבטיח בעצמו לאברהם אבינו מאות שנים קודם לכן. מדובר במצוות פסח ומילה "הקשורות בדם", אותן מתאר הפסוק בדימוי העסיסי: מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ ובזכותן ניתנו לנו החיים במתנה, כלשון הפסוק : בְּדָמַיִךְ חֲיִי . במאמר זה נתמקד ב''אלמנט הדם'' של קרבן פסח המתואר בפרשתנו. וְלָקְחוּ מִן הַדָּם וְנָתְנוּ עַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וְעַל הַמַּשְׁקוֹף עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר יֹאכְלוּ אֹתוֹ בָּהֶם: (שמות פרק י"ב פסוק ז') אחרי שחיטת "הקרבן המשפחתי" [כל משפחה, או חמולה הקריבה קרבן], מצווה הבורא לקחת את הדם ו''למרוח'' ממנו על שתי המזוזות ועל המשקוף בכל בית אשר ''יְמָנְגְלו'' בו את קרבן הפסח, יחד עם המצות והמרור. מהו הרעיון של אקט זה, אשר על פניו נראה מוזר למדי ? היכן בדיוק שפכו את הדם, האם בקטע החיצוני או בקטע הפנימי של המשקוף והמזוזות ? מה הסיבה ומהי התכלית של פעולה זו ? על כך מסביר המקרא בעצמו, 6 פסוקים אחר כך: וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים אֲשֶׁר אַתֶּם שָׁם וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכֹּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם (שם פסוק י''ג) ישנם שני אלמנטים בפסוק זה :1. וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת - מצד אחד מהווה הדם אות וסימן לאנשים בתוך הבית
2. וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם – ומצד שני מהווה אות וזיהוי לבורא, כדי ''לפסוח''[לדלג] על הבית בעת ביצוע מכת בכורות.
הסברים אלו לפשט הפסוק גורמים לנו ''להרים גָבָּה''. האם באמת הבורא ''צריך'' סימן כדי לזהות את ה''בית היהודי'' ולדלג עליו בביצוע הריגת בכורי מצרים ? וכן, עבור מי באמת מהווה הדם סימן ואות ? רש''י בפירושו על הפסוק מסייע לנו בהבנה: · לכם לאות ולא לאחרים לאות מכאן שלא נתנו הדם אלא מבפנים:· הכל גלוי לפניו, אלא אמר הקב"ה: נותן אני את עֵינָי, לראות שאתם עסוקים במצותי ופוסח אני עליכם: מסביר רש''י: בעצם, הבורא לא צריך סימנים כדי לדעת היכן ספונים היהודים בביתם והיכן המצרים. אלא, זהו סימן ואות לכך שיהודים בבית "המסומן" "שינו פאזה" ועוסקים במצוותיו של הבורא. הם חצו את הגדר, ו"עברו בעלות" מפרעה מלך מצרים, ל''בעלותו'' של בורא העולם. זהו בעצם סימן ואות לאנשים השוהים בתוך הבית הגורם להם להפנים את השינוי הגדול אותו הם חוו באותם הימים. אם ניכנס לרגע, למוחם של בני ישראל במצרים, אשר שהו שנים ארוכות ומתישות תחת עול שעבוד קשה מנשוא של מלך עריץ ודיקטאטור, ופתאום, ביום בהיר אחד, צץ להם מנהיג חדש המתווה דרך חדשה וכיוון שונה לגמרי. זהו תהליך פסיכולוגי, סוציולוגי לגמרי לא פשוט. בורא עולם בחוכמתו הרב, מצווה עליהם, לעשות אקטים בתוך הבית פנימה, כדי להפנים את השינוי הגדול. גם בהמשך הפרשה, בציווי העם על מצוות תפילין בפסוק: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת יְקֹוָק בְּפִיךָ כִּי בְּיָד חֲזָקָה הוֹצִאֲךָ יְקֹוָק מִמִּצְרָיִם: (פרק י''ג, פסוק ט'), מצטט רש''י את התלמוד המסביר לנו עיקרון דומה: והיה לך לאות, לך לאות - ולא לאחרים לאות; (תלמוד בבלי מסכת מנחות דף ל"ז עמוד ב'). היהדות לא מחפשת רייטינג. לא מחפשת החצנה ו''הצגות'' כלפי חוץ. עיקר העבודה של כל אחד ואחד היא פנימית. האות של הדם ושל התפילין, אינם באים אלא כלפי האדם עצמו. מהו המסר"רחמנא ליבא בעי" אומר התלמוד במסכת סנהדרין (דף ק"ו עמוד ב'). בתרגום חופשי נאמר, שהבורא ''מבקש'' מאיתנו את הלב.מגיעים לכך מתוך "עשייה פנימית" שאיננה מלווה ב-"הוּ הָא". עשייה בתוך הבית, החודרת לעמקי הלב, היא מהווה את הבסיס האיתן. אם נצליח להעביר ולהפנים את אותו להט פנימי לילדנו, הרי שתחושות אלו ילוו אותם גם בזמנים קשים בבגרותם, כאשר לא יהיה כל כך חשק, או ברגעים של שחיקה מסוימת. המטען הפנימי שרכשנו בצעירותנו, יתן לנו ''גב חזק'' לעמוד בעתיד.
בברכה
והרבה אהבה
דן-1
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים אז בעצם מדובר ב"סימון" אישי של מי הוא יהודי גל
כלומר אקט מריחת הדם על המשקוף, אקט המילה נועד בעצם לאדם עצמו פנימה, בכדי שיאמץ את הזהות היהודית שלו,
ולא בכדי להראות לאחרים- לאלוהים או למיצרים שהם יהודיים.
כלומר היהדות היא עניין של בפנים, עניין של תפיסה עצמית, הדת (באותו הזמן והמקום) אינה מגדירה מי הוא יהודי, אלא האם אתה מגדיר עצמך כיהודי.
הבנתי נכון?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 13 שנים ו-8 חודשים אם כך אלוהים למעשה דאג להציל את היהודים שמקשיבים לו... דובה
אני מניחה שבגושן לא היו צמחוניים?
איך מסתדרת העלאת קורבן בפפח אם אסור להקריב מאז חורבן בית המקדש?
סליחה אם השאלה מטופשת...
אהבתי את הרעיון בו אדם צריך להיות שומר מצוות מופנם, בתוך ביתו.
היהדות הלא מוחצנת - נשמע מצויין.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים הי דובה דן-1
איך ידעת שהשאלה "לא חכמה"? אינטואיציה?
גם אם אסור להקריב אחר החורבן (ואגב מותר להקריב...),בזמן יציאת מצרים לא היה עדיין משכן ולא מקדש.
לגבי "שומר מצוות מופנם" ההפך הוא הנכון...
בני ישראל נצטוו לקחת את האליל המצרי,השה, לשחוט אותו,לצלות אותו,לאכול אותו על השובע(לא מתוך רעב),לא לשבור בו עצמות ולא לבשל אותו במים(מוסתר בסיר).והסיבה פשוטה- השפלה טוטלית בפומבי של המצרים.
כל מצרים שומעים ורואים את השה הפועה 4 ימים לפני השחיטה אצל בני ישראל,מריחים אותו על האש,רואים אותו על הגריל ואח"כ מוצאים את עצמותיו מתגלגלות ברחובות ואין פוצה פה ומצפצף ואף מצרי לא יכול לעצום עיניו ולהגיד לא ידעתי...
במילים אחרות "שומר מצוות מוחצן" עם השפלה מצרית ברמה בגבוהה ביותר של גאווה יהודית!!!
בברכה
והרבה אהבה
דן-1
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים במה בדיוק יש להתגאות פה? גלית
-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים הי גלית... דן-1
הגאווה היא בהשפלת פרעה ומצרים שאמר למשה: "מי השם אשר אשמע בקולו".?
פרעה זלזל בהשם ובבני ישראל לאחר שיוסף הציל אותו ואת עמו מרעב שבע שנים...
ולכן הוא למד בדרך הקשה מי זה השם...ומי זה עם ישראל.
בברכה
והרבה אהבה
דן-1
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים לא מוצאת שום גאווה בהשפלת קדשיהם של אנשים גלית
-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים גלית...גאוה... השרדות דן-1
גם אני לא מוצא גאוה בחיסול התינוקות של עם ישראל על ידי פרעה.
קוראים לזה:הקם להורגך...השכם להורגו.
מכת בכורות באה אחרי גזירת הרג התינוקות על ידי פרעה...
בברכה
והרבה אהבה
דן-1
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים אז לא מספיק שבכוריהם נרצחו (עיין תחת עיין) ולאו דווקא תינוקות בני יומם גלית
צריך גם להשפיל אותם.תגיד מה שאתה רוצה זו לא התנהגות של שליט חזק ועם בטחון עצמי.זו התנהגות של בריון.וזו לא השרדות זו נקמנות לשמה.לבעוט ביריב כשהוא על הרצפה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים מכות מצרים היו עונש וגם... זאבי
איך שאני מבין את הרעיון של התורה היא מציירת את העולם כזירה, בו מתנהלת "מלחמה" על התודעה.
מלחמת התודעה מתנהלת על 2 נושאים עקרוניים. 1. ההכרה בא-לוהים [ההכרה בא-לוהים מחייבת התיחסות אליו] 2. מלחמה על המחויבות למוסר.
יש את הכח העליון מחד גיסא. ומאידך, את הנטיות של האנשים שמבקשים להתכחש לו, בגלל נטיות פסיכולוגיות וייצריות, כמו 'כוחי ועוצם ידי' או רצון לפריקת עול המוסר כמו נטיות ייצריות שמבקשות לפרוץ את גדרי המוסר.
[אולי אפשר אפילו, שא-לוהים יצר את העולם בשביל המשחק\נסיון הזה. זו שאלה תאולוגית מקראית. אני לא בתחום]
הסיפור עם מיצריים כוללת בתוכה סיפור עם הרבה מאד רבדים.
1. מלחמת ההכרה בא-לוהים. מבחינה זו מכות מצרים הם ניסים [ולאו דווקא "מכות"].
2.א-לוהים הוא גם 'שופט כל הארץ' הוא העניש על ההתעללות בעם ישראל. -מבחינה זו הוא המכות הם עונש.
3.א-לוהים הוא גם הפטרון של עם ישראל "א-לוהי ישראל" וככזה הוא גם מבקש לנקום.
אולי יש רבדים נוספים זה מה שעולה בדעתי כעת.
אני רוצה לחדד את חוסר המוסריות של הסיפור המקראי עם המצרים.
מדובר בעם שניצל מרעב וכליון ע"י אבות העם היהודי [כך הולך הסיפור, לא?]הניגוד והעוול מבחינה לאומית מצרית משווע.
תזכרי גם שמנקודת מבט של א-לוהים [אפשר להבין את זה גם אם את לא מאמינה בו] הוא זה שנתן [ונותן באותו הרגע!]חיים למצריים והוא לא מחליט לאפס את המצריים שיתאדו ויעלמו, מבחינתו המאבק הינו על התודעה והוא משתמש בכלים שמרשימים את הצופה.
לא חושב שכאן זה המקום המתאים להתעמק בכתובים...
אבל אני חושב שקצת כבוד והתיחסות מכובדת לא הייתה מזיקה. לשם המחשה האם היית מזלזלת בתאוריה של מדען דגול מבלי שהיית בוחנת אותו ברצינות?! גם אם את לא מאמינה (בא-לוהים)לזאת תסכימי ודאי, שהתנ"ך הוא ספר שקידם את המוסריות של העולם אלפי צעדים קדימה.
תסכימי איתי גם שהסוגיות המוסריות והשאלות על קיום הא-ל, העסיקו את גדולי החכמים בעולם ועדיין לא נאמרה המילה האחרונה בתחום.
כך שלתת תוארים מזלזלים כך בשליפה מהמותן לא מתאים בכלל.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים ע"פ הזכור לי מהתנ"כ גלית
בני ישראל הגיעו לשם מרצונם כי היה רעב ועם הזמן גדלו לעם רב.פרעה -שלא היה לו אלוהים שיגיד לו שאסור לנצל את הגר היושב בקרבו -עשה מה שהתחשק לו.כשבא משה ודרש שחרור עבדים הוא זלזל.אותות ומופתים לא שכנעו אותו ורק אחרי 10 מכות-שפגעו בעיקר בעם המצרי -כולל מות בנו בכורו רק אז נכנע.וכאן המהלך האנושי שלא לומר נכון פסיכולוגית הוא לנופף בתבוסתו במשך 4 ימים לדחוף לו את זה לגרון ועוד בפומבי. אתה לא מכיר אותי אז נא לא לקפוץ בהאשמות על חוסר ידע ושליפה מן המותן. יוסף אכן הציל את המצרים מרעב הוא תוגמל בממון ובמעמד .המצרימ קבלו את יעקב ובניו 400 איש! כשהיה רעב בארץ זו לא הכרת תודה מספקת? התנ"כ לא שייך רק למי שממלא מצוות או חובש כיפה או מאמין באלוהים תתאר לך שהוא אפילו שייך למוסלמים ולנוצרים.אכן קשה פה לדון בהרחבה ועומק אבל למה לפסול? רק בבית מדרש מותר? אז אתה מניח שהייתי מזלזלת בתאוריה מדעית רק אחרי שבחנתי אותה ובאותו משפט מחליט שאין לי מושג בתנ"כ לא ממש מבוסס הטיעון שלך.לא שאני מסכימה בעניין הזלזול אבל היי אם אתה בוחר להעלב מי אני שאעצור אותך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים אילו היית שם היית ודאי פותחת\מארגנת איזה תנועת מחאה שמאלנית... זאבי
הפרשנות המוסרית הפשוטה יותר (לפחות בעיני)היא שונה ממה שהצגת.
המצרים ביצעו פשע של השמדת עם, תוך ניצול העם המושמד לעבודות כפיה.
העם כולו השתתף בפשע, לא רק פרעה.
עפ"י המשפט המקובל אין טענה של "לא היה לו אלוהים שיגיד לו שאסור לנצל את הגר" קבילה, [ראי משפט נירנברג] המוסר הבסיסי הוא החוק העליון ומחייב את כולם.
העם היהודי היה משוקע כולו בתפיסת עבדות [עפ"י השערה, כמובן] של למעלה מ-200 שנה ועם אמונות אליליות טפלות. להבנתי זה מוצדק מבחינת החירות הרוחנית של עם ישראל להתעלל [בסה"כ 4 ימים] כדאי שזה יעזור לו לבנות את חרותו הנפשית והרוחנית. להקיא את התפיסות והאמונות הטפלות המצריות.
האם את סבורה אחרת?
התנכ לא שייך לאף אחד. הוא ספר שמי שרוצה לומד בו. -לא הבנתי את דברייך.
השיח הפורומי הוא לגופו של הענין המדובר בלבד [הלא במילא אנחנו מדברים רק עם 'ניק' ולא עם מישהו שאנחנו עומדים להכיר...]ובכל זאת אתנצל באם ישתמע מדברי זלזול .
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים ועל סמך מה החלטת שאני שמאלנית? גלית
ואני אחזור שוב על הטיעון שלי.אחרי 10 מכות(לקרוא לזה נס לא הופך את זה פחות מכה למצרים)להתעלל באל שלהם 4 ימים ואז לשחוט אותו.זה מוגזם ואינו מקור לגאווה לאומית.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים לא התכונתי ל'שמאל' הפוליטי, אלא לעמדה שמאלנית ביחס לעמדה היהודית לאומית. הכל כמובן בהומור :) זאבי
החלוקה בין ימין לשמל הינה חלוקה מפורסמת שהשמאל הוא הצד שמביע עמדה יותר סוציאלית ו\או הומנית ביחס לזר לעומת הלאומני.
מנקודת מבט לאומית: חגיגת נצחון של 4 ימים – אחרי עבדות של כ 200 שנה תוך השמדה שיטתית, ["כל הבן היילוד היאורה תשליכוהו"] האם זה מוגזם בעיניך?
אם לנאצים (בשביל ההמחשה)היה אל שבשמו היו מבצעים את כל הפשעים, האם היית מזדהה עם חגיגת נצחון בו משפילים את האל הנאצי?
מנקודת מבט א-לוהית: אלוהים הוא בעל_הבית על העולם [זה לא פרשנות שלי, זה מפורש בטקסט שזה חלק מהמאבק -"וידעו מצרים כי השם בקרב הארץ"]
אם היית מנהלת מאבק משפטי ארוך מול פולש שפלש לנכס ששייך לך אישית. לאחר שנים של מאבק ניצחת, הצלחת להוכיח שאכן את בעלת הנכס.
האם היית "פוגעת" ברגשות הפולש ותולה שלט שיכריז שאת בעלת הנכס?
אני מניח שכן. אז מה ההבדל?
לא מצליח להבין מה בדיוק לא מוסרי.
אני מרגיש שאת לא מוכנה\מסוגלת לחשוב על הסיפור המקראי במנותק מדעותייך.
את בעצם קוראת טקסט תיאיסטי עם משקפיים א-תיאיסטיות ומכאן הביקורות.
כתבת שדעותייך אינן ב'שליפה מהמותן' אז נא הסבירי את עמדתך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים אתה חושב שיהודי לאומני לא יתכן שיהיו לו תפיסות הומניות בסיסיות כגון חמלה? זו נחלת השמאלנים בלבד? גלית
אני מרגישה שאני חוזרת על עצמי בלי סוף.חגיגת ארבעת הימים באה אחרי 10 מכות קשות כולל הרג בכוריהם.ואין בכלל מה להשוות לנאצים העבדות כניראה הייתה נסבלת הרי הם התגעגעו לסיר הבשר.אתה קורא את הטקסט במנותק מדעותייך?אתה אוביקטיבי לגמרי?ומה רע ב"קריאה אתאיסטית"? הסברתי את דעתי יותר מ 3 פעמים בשרשור הזה אולי נסכים שלא להסכים ונעזוב את זה?
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים זאת אומרת... Mr. Vertigo
שכל גאווה של מישהו אחד מתחילה בהשפלה של מישהו אחר?
זה מסביר שבעצם אין דבר כזה ואהבת לרעך כמוך - כי אתה מדבר על מצב בין יהודים למצרים - אבל זה משליך על כול החיים שלנו.
הכתובים מלאים בניגודים ואפילו מבין הרבנים הגדולים יש מעט מאד יחידי סגולה שבאמת מצליחים להפריד מוץ מן הבר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים הי בן.... דן-1
סתם שכחת שמצרים הפכו את עם ישראל במצרים לעבדים,והשפילו אותם.
פרעה החזיק עצמו כאל.וגזר להשליך את תנוקות ישראל ליאור...
אז בוא לא נתחסד. הקם להורגך ... השכם להורגו.
וכן יש דבר כזה "ואהבת לרעך כמוך"-והתורה מצווה אותנו:"לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו"
הכתובים לא מלאים בניגודים.אל תערבב בין כתובים לבין רבנים....
סלוגנים לא מתאימים לך...ושתדע שלכל דבר יש הסבר-גם אם אתה לא מוכן לקבל אותו!
ברכה
והרבה אהבה
דן-1
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים אל תדאג כי זכרתי Mr. Vertigo
אני רק אומר שאם הגאווה של המצרים מתחילה בהשפלה שלנו, והגאווה שלנו בהשפלה שלהם - זה מתגלגל לכול החיים שלנו וזה אומר שאין דבר כזה באמת ואהבת לרעך כמוך, אלא רק אצל מתי מעט שבאמת מסוגלים לכך.
אתן לך דוגמא: נגיד ילד מביא במבחן בחשבון 100 הוא יתגאה וזה נראה כאילו שמקור הגאווה בעצמו והיא אינה תלויה בכלום, שכן זה לא תלוי בהשפלה של אף אחד אחר, אבל למעשה אם לא היו כאלה שנכשלים במבחן וכולם היו מקבלים 100 לא היה מקום לגאווה.
יום טוב ושא ברכה
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים יש הבדל.. זאבי
סליחה שאני מתערב אבל לא הבנתי את הקשר בין גאוה לואהבת לריעך?
יש כאן כמה מושגים שהתערבבו לדעתי,
יש תחושת "ערך עצמי" שהיא תחושת המשמעות והערך שיש לחיים שלי.
ויש גאווה שהיא תחושת עליונות יחסית לסובב.
ןיש מי שמשפיל את השני ועי"ז הוא מרגיש חשוב. [מתכבד בקלון חברו...]
הדוגמה של הילד שהצליח במבחן. זה גאוה בריאה ומוצדקת, כי הוא יותר מחברים שלו וזה עובדה שלא הוא יצר [חשוב גם שלא ימדוד את עצמו ביחס לכישלון של החברים, רק יסתכל יותר כללית על ה'מצב']
אבל מה כל זה קשור לאהבת הריע?! אני אוהב מכבד ומעריך את החבר ועם כל זה שמח במיוחדות שלי.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים אם כול גאווה... Mr. Vertigo
של מישהו אחד מתחילה בהשפלה של מישהו אחר איך זה מתיישב עם אהבת לרעך?
דן התחיל עם זה שהגאווה היהודית היא תולדה של ההשפלה המצרית, ומכאן זה לא נגמר ביננו לבין המצרים אלא משליך על כול הקיום שלנו.
גם אם הילד לא יצר את העובדה וזאת עובדה אובייקטיבית היא עדיין תלויה במידת הצלחתו אל מול מידת אי הצלחתם - ומכאן גאוותו, הוא לא גאה בגלל שהם נכשלו אבל לא היה גאה אם כולם היו מצליחים כמוהו.
את הסיפא של הדברים שלך אני מבין ומקבל - אפשר בהחלט לאהוב חבר/ה ולשמוח במיוחדות - זה לא סותר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים כל השאלות שלי מטומטמות, פשוט רוב האנשים שנשאלים מעמידים פני חכמים ואז אני מרגישה חכמה יותר ;) דובה
הכוונה בהקרבת קורבן היא למנהג להקריב שה כדי להזכיר את פסח שניתן באותה העת ואז השתנו החוקים מאוחר יותר.
אני לא מאלו שמחפשים "עבירות יהדות" לפני מתן תורה ולא מחפשת מתכוני אברהם ומלאכים בשביל הכיף.
אתה אומר שהשה התמים והרך הוא למעשה אל מצרי?! זה לא מוזכר באופן מפורש.
המחשבה על ממש אדם/אל קשור על עמוד עם אש בוערת תחתיו כמו בסרטים המצוירים?
זה מעלה לי כמה שאלות מטומטמות אבל מטרידות:
הרי התהליך לוקח יותר זמן (כמו שאמרת, בסביבות ה4 ימים) אם מדובר בצליה. והם מיהרו. אפילו המצרים התחננו למשה שיצא שם יקיר הקהל שהגיע הזמן. הזירוז וההיסטריה של לברוח ממצרים היתה עצומה, עבר עליהם הרבה והם עומדים מול משה ומתחננים. הם ראו שאלוהים תותח. איך יש לבני ישראל 4 ימים כשהם מודעים לגדולת האלוהים והם לא מספיקים לארוז?
וגם- עצם הצלייה של אל מצרי בעצם אומרת שיש אלים אחרים מלבד אלוהים וזו תפיסה שהרי מיד שוללים בבהלה כל גורם דתי.
עצם המחשבה שישו הוא משיח מעוררת חלחלה במאמינים, וכשהוזכרו אלים אחרים בתנ"ך (אולי אני טועה) זה בעיקר כשאחרים האמינו בהם ואלוהים כעס, לא היתה לאלים ולפסלים אלו השפעה מלבד האגו הפגוע של אלוהים שהעדיף להיות היחיד מול אלילי שקר. והנה אתה אומר שהיה אל מצרי עם דם בעורקיו.
וזה מביא אותי לשאלה הבאה: למה השה? הוא לא מוזכר לפני כן. אפילו ב"קרב אלים" שנעשה כשהגיע משה אל פרעה היו מכשפים ולא אלים או תפילה אליהם. ובכל- יש כל כך הרבה אלים, למה לא לעשות קרנבל צליה של כולם? אם העם המצרי באו למשה מדוע לא ציווה עליהם לזרוק את כל הפסלים ובכך יעשה את העבודה בעצמו? מדוע דווקא השה?
לגבי שמירת מצוות מוחצן... אני לא רואה את זה כך כי זה פשוט יגמד את אלוהים. על היהודים הוא ציווה למרוח דם על המשקופים ולהשאר בביתם.
מה הבעיה של אלוהים לזהות את הבתים היהודים? הרי הוא כל יכול והוא יכול לדעת מי יהודי ולפסוח עליו גם בלי שימרחו דם או ישארו צפונים בביתם.
אלא אם יש חשש שאלוהים יתבלבל בספירה...
לכן אני חושבת שכל הרעיון הוא להראות שיהודי יכול להיות יהודי בתוך ביתו, וזו המשמעות. לא צריך לצעוק.
לא אוהבת את האגואיזם הזה והקנאה המטורפת של אלוהים סביב אלים אחרים, זה מגמד אותו לאישה היסטרית שבוגדים בה.
(ואני מתנצלת בפני נשים, אנשים היסטרים ואנשים שבגדו בהם)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים השה לא היה מעולם אל מצרי... וגם לא אל של עמים אחרים...הוא תמיד היה קורבן... בת-יה
הוא היה פשוט מזון זמין, והצליה על האש נעשתה כדי שבני ישראל לא יתעסקו עם כלים שונים, ויוכלו לעזוב מהר את המקום.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים אבל זה כמה ימים של צלייה, איך יעזבו מהר? ולמה דן1 אומר שזה אל? דובה (ל"ת)
-
לפני 13 שנים ו-8 חודשים צליה היא תמיד עניין זמני, כי אפשר לעזוב ברגע שניתנת ההוראה... בת-יה
למה מישהו אחר אומר שהשה הוא אל - אין לי מושג. את יכולה לבקש אסמכתא, אבל בספק אם היא תמצא. אני יכולה רק לספר שלפעמים יש מי שמחליפים את העגל בשה, אך מדובר על שני דברים שונים לגמרי מבחינת הפולחן העתיק. לעגל או לפר סגדו (ויש לזה הסבר מיסטי אם את מעוניינת) את השה העלו כקורבן.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
-
-