זהו מכתב אשר כתבתי ופירסמתי כמעט בכל ערוצי התקשורת לאחר אזכרת אחי מדחת הראשונה שלא בקר בה אפילו נציג ממשל אחד וככה ממשיך לו גל המחדלים וההפקרות ככדור שלג להתעצם.אנא עיינו טוב בכל מלה ומלה!!!
לזכרו של מדחת יוסף ז"ל שהופקר ודימם למות בקבר יוסף, 1/10/00
מכתב גלוי לצמרת הפיקוד הצבאי שנכחה ופיקדה במקום הארוע:
אני מאשים !
זעקה מעולם המתים - אליכם (שולחי) החיים
שנה עברה מהיום בו עזבה נשמתי את עולמכם.
רק 19 שנה חייתי עימכם, ובהן טרם חוויתי אלא רק את תחילת ליבלובם של חיי.
רק מריחה המתוק של ההבטחה לעתיד הספקתי להתבשם -
ונלקחתי. נזרקתי. סילקתם אותי מחייכם - מלווה בהבטחות שווא ורמייה.
אתם, ששלחתם אותי לשמור עליכם בקבר יוסף -
הפכתם אותו לקברי.
צפיתם במותי במשך שעות - ולא הושטתם יד. אף לא ללטיפה מנחמת ומרגיעה.
ראיתם את הדם הזורם לאיטו מגופי,
את מלחמתי הנואשת על כל נשימת חיים נוספת,
שמעתם את חרחורי גסיסתי בהחנקי מדמי הניגר לתוכי,
את זעקות ותחינות חברי שהפקרתם יחד עימי -
אך אתם עמדתם מנגד - ולבכם אבן.
שכחתם את ההבטחה.
הפנתם את ראשיכם, אטמתם את אוזניכם,
מחקתם זכרון היותכם בני אנוש -
והפכתם רמה ותולעה.
לא אפשרתם לי ולו תקווה לדקת חיים נוספת.
מנעתם את חילוצי והבאתם עלי את מותי,
ביסורים, באיטיות, בעינויי גוף ונפש.
אתם - ששלחתם אותי בשמכם ולמענכם - חנקתם את נשמת אפי.
אתם - שבעוורון לבכם הפקרתם את חיי - היישרתם מבט אל הבגידה.
אך אתם לא מרפים. וגם במותי מנעתם ממני את המנוחה, השקט, השכחה והשחרור המובטחים.
שנים של שקרים וטיוח ורמייה ושתיקות ובוז וזלזול שאינם מאפשרים לי להמשיך הלאה וללכת בדרכי.
כי צוותי בכך. מטעמכם:
לשמור על המולדת ועל הרעות ועל חברי ועל האמת -
ואילו אתם, שולחי - שכחתם אותם.
ועד שתזכרו - אעמוד אני על המשמרת. למענכם.
ולא אסוג, ולא אחת - כי כך לימדתם אותי.
ואני עדיין מחכה.
קרוע ופצוע ומדמם, נע ונד בין העולמות -
ומנוח לי איין.
מחכה שתתעוררו ותודו ותתקנו ותינקו ותתחזקו -
אך אתם מחופרים בתעלותיכם, במנהרות האטימות שחפרתם -
מדמים שמשם לא אראכם.
אך אני רואה ושומע וממתין לשעה, ליום, בו ינקוף לבכם.
וכבר עברה לה כך שנה.
ובאזכרת יום השנה למותי חיכיתי לכם. במיוחד.
אני, משפחתי, אוהבי ושוחרי האמת המתנו לכם ליד קברי.
המתנו עד בוש - כי לא באתם.
וקברי נשאר יתום.
אתם - שעמדתם מול אויבים ויכולתם להם,
אתם - ששולחים חיילים אליי קרב ומיישירים להם מבט,
אתם - שכוחכם עמד לכם בצפיתכם במשך שעות בצאת נשמתי -
לא היו בכם העוז והרוח להביט באבן המונחת על קברי.
אפילו פרח לזיכרי לא שלחתם, ולא מילה. ולא אות.
כאילו לא הייתי.
אני קיים - גם אם מתתי.
את צלם האדם שאיבדתם - שומר אני עבורכם.
בשבילכם.
צאו כבר מן המחילות.
אני רוצה לנוח.
_____________
על החתום:
מדחת יוסף ז"ל
בית הקברות הצבאי - בית גן.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
