נופר ותאל ישבו לצד שולחן האוכל, בעודם מבולבלים ונסערים, הם ניסו להיזכר במה שקרה.
"מה יכול לקרות שגרם למי-שזה-לא-יהיה למחוק לנו את הזיכרון ולבלבל אותנו?" שאלה נופר.
"אני לא יכול לחשוב על שום דבר, אני גם לא זוכר כלום, זה היה מכשף אפל, המכשפים האפלים רוצים אותך, נופר." אמר תאל בדאגה והניח את ידיו אל כתפייה של נופר, הוא חיבק אותה, הצמיד אותה אליו כמו אחד שלא רצה שיקרה לה משהו, אבל נופר הבינה טוב מאוד מה הוא רוצה ממנה, היא המפתח לחיי נצח, זה פשוט פתטי. היא החלה להרים את אחת מידייה ולקטוע את תאל בסטירה מצלצלת, אך הוא תפס את ידה, שהחלה לסגת מטה, מה קרה לה פתאום? היא פשוט הפכה משותקת. אבל היא מיהרה להשתחרר מהחיבוק החם של תאל.
למה החיבוק הפך חם?
כי נופר הרגישה משהו לא אופייני לה, היא לא הולכת לאהבה הטיפשית הזאת לחזור שוב, הוא רק רוצה אותה כמפתח, לא יותר.
"אני שונאת אותך, למה אתה ממשיך לנסות להתקרב?" שאלה בחוסר אונים, מבטה היה מוסט הצידה.
"את הולכת להמשיך לשקר עוד הרבה זמן?" שאל תאל, נופר התפלאה מאיפה האומץ לומר דבר כזה, השנאה הייתה עוצמתית יותר מרגע לרגע.
"אבל אני באמת שונאת אותך! אתה לא יכול לראות את זה?! אתה טיפש מידי כדי להאמין?! או שאתה פשוט מתכחש להכל?! אתה שקרן! אתה בוגד דו פרצופי! ואני שונאת אותך!" קראה בכעס, הפעם הסתכלה בעיניו של תאל ישירות.
"את לא תצליחי לשכנע אותי, אין שום מעשה שיצליח לשכנע אותי." אמר תאל וחיבק אותה שוב אליו, נופר החלה להיאבק, אבל, לפתע כוחותייה נעלמו, היא הייתה חלשה כמו כל נערה רגילה. היא החלה להיזכר בפעם הראשונה שהשתמשה בכוחותייה.
זה היה ערב, הרחובות היו ריקים, חוץ מנערה צעירה שהלכה בדרך הבייתה, ונופר, שהתנדנדה על אחת הנדנדות בפארק הציבורי, היא רבה עם אבא שלה בעקבות מבחן שנכשלה בו, ועכשיו היא ברחה, לא היה לה מספיק אומץ כדי להתמודד איתו. נופר הביטה בנערה כשהיא הלכה בדרך קיצור דרך הפארק, נופר החזירה את מבטה לרגלייה, אך לפתע שמעה צרחה, זאת הייתה הצרחה של הנערה, היא נדקה בידה. מולה ניצב נער שיכור, הנערה נראתה כאילו הבינה אותו טוב, נופר מיהרה לעבר הנערה ודחפה אותה לפני שהנער יוסיף להזיק לה.
נופר התייצבה מול הנער למרות הצרחות של הנערה על כך שהוא מסוכן מידי, כשהנער שלח את הסכן קדימה, נופר תפסה אותה ביד אחת ונתנה מכה קלה ברגליו של הנער, שנפל הצידה, והתחיל להקיא. נופר קימטה את ברזל הסכין כדי למנוע מהנער לפגוע באנשים אחרים, היא זרקה את שאריות הסכין שמצאו את עצמם ישר בפח האשפה. מה שקרה שם היה בהחלט לא דבר שבני האנוש מסוגלים לעשות, זה היה על טבעי. נופר נעלמה שנייה לאחר מכן, היא חזרה לביתה.
נופר הצליחה לדחוף את תאל לאחור, היא הייתה מבוהלת ונחרדת, לא היה לה כוח למשחקים שלו, הוא לא עמד לגרום לה להתבלבל שוב. "אני שונאת אותך! אתה פשוט לא מבין את זה, נכון?!" שאלה בכעס.
"אני לא מוכן לשמוע את זה! תפסיקי להיות כל כך בטוחה במה שאת חושבת לעצמך! פעם אחת תקשיבי!" קרא תאל, הוא כמעט השתגע.
"להקשיב למה?! לא אמרת דבר!" נופר צעקה על תאל בחזרה.
"את לא מבינה, את טפשה מידי בשביל להבין! אני לא עומד לשבת פה ולשמוע את הצעקות שלך!" נופר החלה להיבהל, תאל מעולם לא היה כל כך תקיף ומפחיד כלפייה.
תאל קם והלך לעבר הדלת, הוא פתח את דלת הבית וטרק אותה אחריו.
"רגע! אתה לא הולך להיות זה שיאמר את המילה האחרונה!" קראה נופר ויצאה אחריו.
"אין לי כוח אלייך!" קרא תאל.
"ואתה חושב שלי יש כוח אליך?!" נופר הרגישה את הגרון שלה צורב. לפתע הבזק עלה פתאום במוחה, היא מיהרה לרוץ לעבר תאל ולדחוף אותו הצידה, היא נפלה על תאל שנפל על האדמה, מבועת, הוא הביט בחץ שפגע בדיוק במקום בו עמד.
-----------------------------------------
מה אתם אומרים???
כיפה כחולה, אני מצפה לתגובה!
תודה למייטי ולכיפה כחולה על הרעיון:)
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
