תאל יצא מחדרה של נופר, הוא שמח שחשב לעצמו שהיא לא תזכור את מה שקרה, שהיא לא יכולה לדעת מה קרה בהתקף החרדה שלה, אלב החשש תקף אותו שהבין שמעולם לא יכל לדעת, רק נופר יודעת אם היא זוכרת.
והוא, לא נופר.
בערך באותו הזמן, נופר הרגישה שהחזה שלה שב לזוז, מה עובר לה בראש? איש לא יכל לספר.
"האידיוט!" קראה. "מה הוא חושב לעצמו? מנשק אותי ככה..." שונאת אותו או לא, היא כעסה עליו, מה משמעות הנשיקה בעינייה?
נכון, היא הייתה חייבת להודות, למרות שהיה האדם היחיד שנישק אותה אי פעם, הייתה חייבת להודות בכך שהוא יודע לנשק. אבל מה מעבר לנשיקות שלו? מה מעבר לשפתייהם שנגעו זו בזו? המשמעות ריקה מבחינתה? או מלאה משמעות אהבה?
היו לה שתי בחירות, לשנוא אותו שנאה עזה, או לאהוב אותו כמו שמעולם לא נאהב. נכון, זה כנראה לא היה כל כך קשה לאחרים, אבל נופר לא ידעה מה לבחור, היא שנאה אותו מצד אחד, וכשנישק אותה, הרגישה לראשונה חסרת אונים, לא יודעת מה ואיך להגיב, האידיוט ניצל את המצב ובילבל אותה כל כך עד שהכאיב לה לשארית חייה, זה לא היה הדבר החכם לעשות, עכשיו כנראה ראה אותו כטיפשי לאחר מה שהרגיש, אין ספק שהרגיש אלייה אהבה, הנשיקה לא הייתה סתם. אבל, מה היא הרגישה כשנישק אותה? סלידה עזה, או אהבה עמוקה? כנראה ששניהם ביחד, היא הייתה מבולבלת, בפעם השנייה בחייה הייתה מבולבלת, כעת היא לא יכלה לסמוך על החושים שלה, היא הלכה חסרת איזון בשביל ללא סוף, ככה מרגישים אנשים מאוהבים? או שככה מרגישים אנשים מבולבלים שאפילו על עצמם לא יכלו לסמוך עוד?
להיות מאוהב זה סיוט, להיות כלוא בסיפור אהבה חד צדדי זה חלום בלהות, ולא לדעת אם אתה מאוהב או שונא את אותו האדם, זה יותר גרוע משנייהם. אבל הכי גרוע שיכול לקרות לכל יצור חי בכלל, זה לא לדעת לאן הוא שייך. בני אדם, מכשפים טהורים או אפלים, כולם יחשבו שהדבר הכי גרוע הוא לשוטט בין השלושה לחפש מקום אליו אתה שייך. רוב האנשים ששיכים למחנה הזה, לא מאוהבים בכלל, הם מקווים שהאהבה תקפוץ לרגע לביקור, חיבוק חם שאנשים מקבלים מאהוב ליבם מספק את ליבם ונשמתם.
יש מספיק בלהיות מאוהב, יש מספיק בלשנוא, אבל הגבול בינייהם כל כך דק, כל כך שביר עד שיוכל להתנפץ לרסיסים רק מליטוף קליל ועדין, שהפיל גם את החומות סביבה קודם לכן, מעולם לא חשבה שהחומות כל כך שבירות, ושוב הן היו צריכות לבנות את עצמן מחדש.
אז היה לה קל יותר, הידיעה שלא תראה שוב את תאל החזיקה אותה מאוזנת, אבל עכשיו, היא הייתה חייבת לראות אותו, כל יום, כל היום. כנראה שמתישהו תאל יתפוס אותה לשיחה, ישפוך בפנייה את הלב, והיא תישבר, לא תגיב, אולי אז הישות הנחמדה שניסתה לקחת את נשמתה קודם לכן, היא על בטוח תיתן לה לקחת אותה הפעם בלי שום בעיות. הגוף הטיפשי שלה, הוא מת רק כשבא לו, זה מאוד מנחם...
נופר נאנחה לעצמה, לפעמים חשבה לעצמה שהיא האדם השפוי שנותר בעולם, אחרי שאימה עברה לעולמה, העולם בשביל נופר נראה אחרת, הוא נראה מרוחק, שומם, ואולי אפילו לא מציאותי במקצת, היא לא התוודעה בפני כל השאר לפני מותה של אימה, היא לא התוודעה למכשפים, ולא לשום כוח קסם שקיים.
אבל אחרי זה היא התמלאה רצון לנקמה, אולי מה שהרגישה כלפי תאל היה בכוונה בגלל גופה? אולי הוא היה בשביל להתקרב אליו, להצליח לשכנע את עצמה שהיא מאוהבת בו וכך לשכנע אותו, אולי לאחר מכן תרגיש נסיגה מיידית ותשבור את ליבו?
הרעיון של שבירות ליבו של תאל לרסיסים מצאה חן בעינייה, היא הרפתה מגופה, ונתנה לכל השנאה לצאת לעת עתה, להרפות ממנה מעט, ולאחר מכן, כשתזדקק לה, להיצמד אלייה כאילו חייה תלויים בה, כאילו גורל כדור הארץ מוטל על כתיפייה, כאילו נשמתה של אמה זקוקה לה.
הדבר שנופר הייתה זקוקה לו נאחז בה והיא נאחזה בו.
כאילו נשמתה של אמה צריכה את עזרתה.
נופר הביטה באחת מידייה, היא נבהלה כשראתה דם מרוח עלייה, עוד צרחה נמלטה מפיה.
--------------------------
מה אתם אומרים???
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
![דודה דיי (פעילה לשעבר [גילאי 12-13] )](https://simania.co.il/images/users/63456.jpg)
