תאל נשכב על מיטתו, המחשבות סחפו אותו הרחק ממנה, ומכל דבר שמסביבו. נופר שיקרה שאמרה ששנאה אותו? או שהכל התפרץ רק מזעם רגעי?
כנראה שלא, הכעס שזיהה בקולה של נופר היה צריך להתבשל שנים כדי להגיע לכל כך הרבה שנאה ואיבה בנימה שלה. נופר שנאה אותו בכל ליבה, והוא, אפילו לא התכונן לכך.
רגשותיו אל נופר היו מבולבלים ומטושטשים, כל הזכור לו הייתה חיבה, אולי אהבה, אבל אהבה ראשונה לא שוכחים, נכון? או שתאל היה קר ומרוחק מספיק כדי לשכוח?
אבל, מאותו היום חייו הפכו מטושטשים, הוא לא זכר מספיק מעבר לטשטוש כדי להבהיר מה הרגיש, אבל בעקבות התוודאות השנאה של נופר, הרגיש צביטה בלב, מה היה הכאב הזה אתו לא הצליח לעצור, ומאיפה כל רגשות האשם האלה? לפני שפגש בנופר שנית היה בטוח שהוא צדק, ההוא היה די משועשע מהמצב. עכשיו, למרבה האירוניה, הוא האדם היחיד שנקלע לסערת רגשות בעקבות זה, לא בשביל זה אמורה לשמש נופר? בכל הסרטים והתכניות שצפה בהם, הבחור נקלע לצרה הפיזית, והבחורה היא זאת שהסתבכה עם המצב הנפשי. למה זה היה הפוך במקרה שלהם?
תאל מיהר להתיישב, היא עלה על משהו, היה דבר חד צדדי בסיפור שלהם, זה היה דבר אחד ויחיד, זאת האהבה שלו, או השנאה שלה? סיפור האהבה החד צדדי תמיד מסתיים בהתאבדות, הרג של האהוב והתאבדות, ואולי אפילו אונס, לכן תאל התפלל בליבו שנופר שונאת אותו, איחל על כך בכל דרך אפשרית, ההתרפסות בפני אלוהים היא כנראה הדרך היחידה, הוא לא עשה זאת לעיתים קרובות, אבל כשלא הייתה ברירה הוא עשה כל מה שרק יכל לעשות. לפעמים תפילותיו נענו, לפעמים, לא. הוא קיווה שתפילתו נענתה, היא לא מזיקה לאף אחד, נכון?
'היא כן מזיקה, היא מזיקה לילדים שיכולים להיות לך ולנופר.' נשמע קול בראשו, תאל מיהר להתנער מהמחשבה הזאת. הוא נאנח בינו ובין עצמו, מקווה שכל המחשבות שלו פשוט היו סתם שטויות.
בערך באותו הזמן נופר נשכבה על מיטתה, ראשה מונח איפה שהרגליים אמורות להיות, ורגלייה מונחות לצד הכרית שהסיטה בעזרתן הצידה.
ראשה היה ריק ממחשבות, אותו הדבר פקד אותה, היא הייתה נתונה לחסדיו של הבית, אבל הפעם, דבר מוזר קרה, הפעם במקום סתם לקפוא, היא הרגישה איך מחזור הדם בגופה נעצר, איך נשימתה נלקחה ממנה, ואיך פעימות הלב שהיו ממילא חלושות, נעלמו עמוק בתוך החזה שלה. היא לא הייתה מתה, ממש לא. אבל כל התסמינים הראו שהיא מתה, אפילו עורה הפך חיוור יותר מעורו של דורון שמדברים איתו על מחירים, וגופה הפך קר יותר מקוביות קרח, היא הרגישה איך המעלות צונחות, אבל שום דבר לא הטריד אותה, היא הרגישה שלווה, אם תמות בקרוב כנראה שתרגיש את אותה השלווה. אבל לא, היא לא תמות, לפחות לא ללא מאבק, גופה מכין את עצמה לימים קשים, היא הייתה האדם היחיד בעולם שמסוגל להרוג את עצמו בלי לעשות דבר, היא יכלה למות ונשמתה נשארה בתוך גופה העדין. היא מפגינה פעם נוספת כישורים מיוחדים. אולי הייתה רוצה פשוט חיים נורמליים, אבל לזה היא לא נועדה, הגורל רצה אחרת. הוא, האחד שמכתיב את ההיסטוריה רצה אחרת, נופר נהגה לפיהם, הם אלו שניהלו את תחושותייה. הם הזהירו אותה, והפילו אותה בפח רק פעם אחת, בפעם הזאת שחושייה סמכו לחלוטין על תאל.
כמה טיפשה הייתה, כמה תמימה הייתה. לתאל לא תהיה עוד הזדמנות להתקרב, היא שומרת על עצמה מאחורי החומות, חומות שבעבר תאל ניפץ, הן הקימו את עצמן מחדש, שבורות לרסיסים קמו והשיבו לעצמן את כוחן, לא רק זה, אלא שהפעם הן חזקו חזקות יותר, התכוננו לתקוף, אם צריך. אם תאל התכוון להתנפל עלייה בנשיקה, הדבר הכי פחות מזיק שהייתה עושה כנראה זה לשבור לו עצם אחת, או יותר, היא לא הייתה צריכה יותר מזה. אבל היא לא יכלה לעשות את זה, כוח היה לה, מהירות גם כן, מה הדבר שמותיר לה בעיה לעשות את זה? אה, נכון... לא היה חסר לה הלב כדי לפגוע בו, קשה לא? רגשותייה הפכפכים כשזה הגיע לנושא שבו כלול תאל, שנאה רבה בה לא הייתה בטוחה, ורגשות אהבה גדולה, הבעיה היא, מה סוג האהבה שיש לה אליו? חברות, ידידות, ואולי זה הגיע אפילו לרומנטיקה? נופר לא יכלה להתנער ממצבה הקפוא, לכן היא אפילו לא יכלה לפלוט צליל, משהו סחף את נשמתה הרחק מגופה הדומם... אבל רגע! היא לא יכולה לתת לגוף שלה להכניע ובהפתעה לקחת את נשמתה, מה יחשבו על מה שקרה? התקף לב, אולי שבץ. ממש לא, היא לא הולכת לתת לזה לקרות. היא הצליחה למשוך את נשמתה בחזרה, אבל היא ידעה שמשהו לא קשורה, מישהו לקח אותה ממנה, לפתע הבזק מחריד, תמונה מחרידה מהעבר עלתה במוחה לרגע, היא פלטה צרחה, החלה לרעוד ולפרכס.
בחדרו, שמע תאל את הצרחה שהקפיצה אותו ממקומו, הוא מיהר לקום ממיטתו, ולרוץ לעבר החדר של נופר, הוא ראה אותה כשגבה לכיוונו, אבל הוא שמע את קול הבכי, וראה שהיא רועדת, אבל לא מקור. הוא התקדם אלייה וישב מאחורייה. הוא הניח את ידו על כתפה בעדינות, תגובתה של נופר למה שקרה לא הייתה סטירה, אלה ההתנפלות עליו בחיבוק היא נצמדה עם ראשה לחזהו מסתירה בחולצתו את עינייה הדומעות והחומות. היא משכה את בד חולצתו אלייה בידה הרועדת, כמו שאר גופה, כאילו היא פחדה שאם תעזוב אותו לשנייה הוא יעלה ויעזוב אותה, תאל הבין מה שעובר עלייה, היא עברה התקף חרדה בעקבות דבר שראתה, יקחו כמה דקות עם שתתעשת.
תאל יכול לנצל את הדקות האלה.
הוא התכופף לעבר נופר, ונישק בעדינות את שפתייה.
---------------------------------
מה אתם אומרים???
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
