נופר הביטה בתאל במבט מבולבל, הוא השתמש במגבת כדי להתייבש אחרי "ההשכמה" שעשתה לו.
"נופר," אמר "את באמת לא היית צריכה לעשות לי את זה."
"תסלח לי על זה שהיית אידיוט. בכל מקרה, למה אתה בכלל ישנת איתי? במיטה שלי?" נופר החלה להתגרות בו.
תאל הביט בה במבט כועס מעט, אבל הבין שיש לנופר אלף ואחת סיבות לעשות לו עוד אלף ואחת השכמות...
נופר ישבה על הכיסאות הגבוהים במטבח, היא אהבה לשבת שם. היא הביטה שוב בתאל, הוא הוריד חולצה.
"מה אתה עושה?!" שאלה בגועל.
"אני צריך לייבש את הבגדים שלי, נכון, גברת-אשמה-בכל?" שאל בטון ילדותי.
נופר התנערה בגועל ממראה עינייה והסתובבה יחד עם הכיסא כשגבה לעבר תאל.
"אתה מגעיל אותי..." אמרה וניערה את ראשה באי נוחות.
"אני יכול להבטיח לך שזה הדדי." תאל הוסיף להתגרות בה.
"אמרת שאני המפתח ושאתה צריך אותי, בשביל חיי נצח, נכון?" שאלה את תאל.
"אני באמת צריך אותך." תאל נאנח לעצמו.
"אתה לא תקבל את חיי הנצח שלך אם המפתח יבעט אותך מביתו, נכון?" נופר קימטה את ידה לאגרוף מאיים.
"את לא יכולה לבעוט אותי החוצה, זאת הבעיה שלך, את רוצה לחיות אחרי הכל, לא?" תאל השיב לעברה שאלה, הוא אהב משחקים כאלה.
"אין לי כוח למשחקים, ובמיוחד שלא כוח אלייך, יש לך הרבה אומץ להתחצף אלי אחרי כל מה שעשית." נופר נשמה עמוקות, הוא הניחה את ידה על ליבה הפגוע, השבור, הוא פעם בקצב סדיר, לא כמו בלילה, הוא כמעט פוצץ את ראשה מרוב כאבים, כשחשבה על כך, נופר הניחה את ידה על ראשה שכאב עדיין, אבל פחות, השינה הייתה נחוצה לו.
"מעולם לא חשבתי לעצמי שאתה מסוגל להפוך לאדם שנוא אלי," החלה לדבר. "אבל בסוף אתה באמת כזה, אתה אגואיסט, אתה שחצן, אתה בוגד דו-פרצופי, אתה רמאי, אתה מגעיל, אבל אף פעם לא גרמת לי להפסיק לדאוג לך, חתיכת אידיוט." נופר כמעט שברה את השולחן העבה והקשה באותו הרגע, היא הייתה חזקה יותר מרוב המפלצות שנהגה לקרוא עליהם בספרים, גם זה היה כוחה של הקללה, כדי שתמות ביום הדין, היו צריכים לתת לה מספיק כוח כדי להפיל אותה בפח ולגרום לה להילחם במי-שזה-לא-יהיה. פנטזיות היו סיפורים אהובים עלייה, אבל למרות הכל, על כל פנטזיה אהובה היא לא יכלה לחזור, הכל היה יותר מידי צפוי מראש.
תאל הביט בה במבט מבועתת מעט. נכון, כוח אדיר ועצום ולהיות מהיר יותר מטורנדו, אלה הדברים שתמיד רצה, אבל לא היה מוכן למות למענם, הם לא משתווים לחיי הנצח אפילו לא מעט, אם ימות בדרך, זה הדבר שהיה דריך לקרות, לא משנה אם זה עכשיו או אחר כך, האנשים שמחפשי אחרי חיי נצח, פוחדים מהמוות, והוא פחדן, בגלל זה התחלף עם נופר שהוטלה הקללה, הוא היה חמקן מספיק כדי לגרום לה ליפול במקומו, ובכך גרם לה לכאב תמידי, גופני ונפשי כאחד, אבל היא שמרה על נשמתה יציבה, חזקה, כדי לא ליפול שוב, נופר מאז ומתמיד הייתה תמימה, אבל לעולם לא האמינה שוב באנשים שדומים לתאל, מעולם לא יכלה להתגבר על העול שגרם לה. תאל היה האדם שהכי פגע בה כל חייה.
כשהייתה ילדה קטנה היא הייתה בכיינית, בכתה על כל דבר קטן, כשפגשה בתאל, ראתה על כמה הוא פחדן, כל פעם שבכה סטרה לו בחוזקה על לחיו, היא התגברה על הדחף שלה. וכשבגד בה, ונעלם כלא היה, הבטיחה לעצמה לא לבכות עוד, הבטחה זאת הייתה נצורה בתוך שרשרת שניתנה לה בידי אמה כשראתה עד כמה היא הייתה עצובה, אמא שלה אמרה לה לעצום את עינייה בחוזקה, להחזיק את השרשרת באחת מידייה ולהבטיח דבר חשוב, נופר הבטיחה את ההבטחה ואת השרשרת היא מעולם לא הורידה. השרשרת הפכה אפילו יותר יקרה לה לאחר שאמא שלה נפטרה, היא התגעגעה אלייה כל כך, הערך הרגשי של השרשרת וההבטחה רק הפכו יותר חשובים.
לכל הרוחות והשדים.
ההבטחה הופרה, ולמרבה האירוניה, נופר הרגישה שהיא רוצה לבכות מזה.
------------------------------------------
מה אתם אומרים???
בבקשה תגיבו!!!!!!!!
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
