אני,באופן אישי, מכיר מספר אנשים, שהוריהם או סבם הצליחו לברוח מהמחנות.
אולם, כפי שציינת, הנמלטים\בורחים (וגם הרבה ניצולים) מהמחנות, לא נוטים, בלשון המעטה, לספר או אפילו
ברמז. - מה היה מה קרה.
חבל. אבל אני מניח שיש להם אלף סיבות ועוד אחת.
הערה: זו אחת "הטעויות" שעושים בניהם שלא מנסים לנבור.
אני נברתי (אצל ניצול שואה שכל משפחתו הושמדה), לאט לאט, בעדינות, ובסוף קבלתי חומר שיכול, להתפרס על
10 ספרים. (ושניים כתבתי והוצאתי לאור).
זה "יד ושם" הטוב ביותר גם לאלה שהלכו, וגם לאלה שנשארו.
הערה נוספת: במחנות "מסודרים" כמו אושוויץ-בירכנאו, הבריחה הייתה בלי אפשרית. בודדים הצליחו לעשות
זאת. אולם במחנות שהוקמו בחופזה עדיין אפשר היה "בקלות".
ברשותך הערה אישית מאוד. הדברים שאביך הצליח להוציא מסבא ז"ל הם יותר ממה שהוא אומר לך.
אולי כדאי שאתה תנסה "לחלוב" כל פעם קצת, ולהעלות מיד על הכתב. כל מעשה גבורה רצוי וחשוב שייכתב.
ולא ילך לאיבוד עם הזמן. תודה לך.
שיהיה
