לפני שאני עוצם את העיניים שלי ומאריך את האיחור שלי לשבוע שלם... רק רציתי לכתוב שהשיר הזה מאוד עשיר ביסודות קלאסיים של המורשת המערבית... כשאני מנסה להפריד ולנתח את כל הקשרים הרעיוניים האלה, אני מרגיש שהזכרון כמעט מתפוצץ מרוב גודש, כשהוא טעון בתוך מעט מלים יחסית למשמעות.
אני לא בטוח שאני מסוגל לחבר את כל הקצוות שהשיר קושר אליו...
אבל זה מזכיר לי פילוסוף (אמיל מישל סיוראן) שטען שהתפקיד המהותי של העיניים שלנו הוא לא לראות אלא לבכות (כי בבכי בני אדם מגיעים מבחינה נפשית לעומק שהוא הרבה יותר משמעותי ואנושי מאשר רק לראות את העולם החיצון).
חוץ מזה, הדוכס פרנסואה דה לרושפוקו, כתב על העין שהיא מסמלת את האהבה העצמית ושהיא יכולה לראות את כל העולם, חוץ מעצמה... ומכאן השבר הבסיסי של המודעות העצמית הפגומה - שהיא אף פעם לא רואה את עצמה כפי שהיא מבחוץ, אלא תמיד דרך משהו אחר (ראי, מים וכו'), וקודם כל - דרך העיוורון, והשקר והדמיון הפנימי שלה, ללא ביקורת.
לגבי ההפכפכות שקשורה לעיניים ולדמעות שממחישות את המזג האנושי... זה מזכיר לי עיקרון מודרני שלפיו רגשות סותרים והפוכים עלולים להיות הרבה יותר קרובים ותלויים זה בזה לנו ממה שהיינו רוצים... בדיוק כמו הדמעות שמשותפות לצחוק ולבכי. לא רק עצב ואושר מתחלפים בקלות ובמהירות נלעגת, אלא גם אהבה ושנאה, כוח וחולשה, גאווה והשפלה, טוב ורע... כשאי אפשר אף פעם לבטל צד אחד או להנציח את האחר בלעדיו.
אני חושב שהשיר יוצר תמצית רבגונית של הנושאים האלה וגם נותן את התחושה שלהם בחוויה האילמת ומציאותית.
אני מעריך את זה, גם מבחינת בחירת הנושא לשיר, וגם מבחינת הפיזור שלו בשטח תרבותי רחב ועמוק.
תודה ולילה טוב
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה