ענת,
לומר משפט שהשחיטה היהודית היא האכזרית מבין כל השיטות, הוא משפט שצריך להוכיח אותו, מה שלא נעשה עד היום. בראשית המאה הקודמת, כשהמאבק היה בשיאו נכתבו מאמרים רבים על ידי למעלה משמונה מאות מומחים בתחומי הפיזיולוגיה האנטומיה והפתולוגיה, שהראו שהשחיטה היהודית אינה אכזרית, ועד היום יש חוקרים המוכיחים שהשחיטה היהודית היא הפחות אכזרית מבין כל ההמתות.
מי שלומד לעומק את הלכות השחיטה רואה שמרבית ההלכות נועדו כדי להקל את צער הבהמה ככל האפשר, כגון הדרישה לסכין חלק ביותר ללא כל פגם ולו הדק ביותר. האיסור להאט את פעולת השחיטה, האיסור ללחוץ על הצוואר ולו מעט, ועוד.
מה גם שמי שקורא ולומד את מה שנכתב בנושא, רואה שבאופן 'מפתיע' כמעט תמיד הנסיונות לאסור את השחיטה היהודית לוו בטענות אנטישמיות, כפי שהיה החל משלהי המאה התשע עשרה, ואפילו בוועידה השנתית של האיגוד הגרמני לצער בעלי חיים, שהתקיימה בהמבורג בספטמבר 1962. גם סרטונים שונים המראים את השחיטה היהודית בצורה מסולפת לא חסרים. מרבית הפעמים שחוקים האוסרים את השחיטה התקבלו היו במקומות כאלו שהאנטישמיות הייתה בשיאה, כגון בגרמניה הנאצית ובארצות שהיו תחת שליטתה.
פרט לזה, להאשים את היהדות באכזריות כלפי בעלי חיים זו כמעט שערוריה. היהדות, היא זו שבעולם שבו חיי האדם היו שווים כקליפת השום, שבו העבידו אנשים עד צאת נשמתם כדי לבנות עוד פרמידה, לחרוש עוד שדה, או לכרות עוד מתכות. בעולם שבו אפילו אריסטו הנאור קבע שיש אנשים שנועדו מטבעם לעבדות, ושזה צודק(!). בעולם שבו אנשים הקריבו את בניהם לאלילים. בעולם כזה היהדות המציאה את המושג 'צער בעלי חיים'. היהדות והתנ"ך קבעו מצוות כמו שילוח הקן, כמו איסור אכילת אבר מן החי, מנוחה ביום השבת לבהמות, איסור שחיטה של בהמה וצאצאיה ביום אחד, איסור חרישה בשור חמור ביחד כדי שהחמור לא יסבול, איסור למנוע מהשור לאכול בעת הדישה ממה שהוא דש, החיוב להקל ממשא הבהמות, ועוד ועוד. גם כיום הערכים האלו מהפכנים ורדיקליים, בעולם העתיק, כשהבהמות היו עיקר כוח העבודה, המזון וההלבשה, זה היה בלתי נתפס. מאות שנים יהודים עונו על המנוחה השבועית שהעניקו לכל עבדיהם ובהמותיהם. מאות שנים הערכים האלו היו מנותקים מכל הקשר תרבותי. די רק לקרוא את התיאור ב'חטא ועונשו' על ההתעללות של האיכרים בבהמת המשא שלהם (שזהו אחד מהתיאורים הקשים ביותר שקראתי בספרות על התעללות בכלל, ועל התעללות בבעלי חיים בפרט) כדי להבין את היחס לבעלי החיים, וזהו תיאור שנכתב במאה התשע עשרה, לא לפני שלושת אלפים שנה. להאשים כיום את היהדות באכזריות כלפי בעלי חיים, זה חטא לאמת וכריתת הענף שממנו הערכים האלו נוצרו. דומני, שייתכן מאוד שללא התנ"ך והערכים המהפכניים שנכתבו בו לפני למעלה משלושת אלפים שנה, העולם בכלל לא היה מכיר את המושג 'צער בעל חיים'.
