פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 2087 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 13 שנים ו-11 חודשים המשך עלילות סשה וסרגי בעיר הגדולה דוידי
כשהייתי ילד רציתי להיות כבאי. אחר כך, בתיכון חשבתי שאני אהיה סופר. אחר כך רציתי להיות קוסם מפורסם, זמר רוק שבנות זורקות עליו תחתונים, לוליין בקרקס נודד, ושחקן רצוי בתפקיד דרמטי קטן שגונב את ההצגה, כמו המלט או מקבת ורציתי גם משפחה, זאת אומרת אישה יפה וחכמה שיודעת להצחיק ולגרד בגב מתי שצריך... ושני ילדים או שלושה אני לא ממש בטוח ורציתי להפליג איתם בספינה שבניתי שיראו קצת עולם וילמדו שפות וגם לבשל וחוץ מזה שיישחו כמו דולפינים בים ואני ווולריה נשכב יחד על הערסל בערב, היא תניח את הראש שלה על החזה שלי ותגיד לי, קפיטן סשה, אני כל כך שמחה שהתחתנתי איתך.
"תן לי לשתות כבר." מושיט סרגי יד גסה לבקבוק הוודקה שלי.
"עדיף לך לשתות פחות." אני מסביר ומרחיק ממנו את הבקבוק באופן מכובד אך תקיף, "הכבד שלך נפוח כמו בלון ועוד שניה הוא יתפוצץ."
"שיתפוצץ, מה אכפת לי." אומר סרגי באדישות.
"אבל לי אכפת." אני אומר בהתרגשות, "הרי אתה כמו אח, כמו נשמה תאומה שלי."
"אז אולי גם אתה לא תשתה אח שלי, גם הכבד שלך בטח לא קטן." כך טוען סרגי בחוסר נימוס משווע.
"חתיכת בן זנונים." אני אומר לו, "מה אכפת לך מהאיברים הפנימיים שלי? מה אתה רופא?"
"אני רק דואג לבריאות שלך, סשה. אל תכעס, אתה פשוט הורס לעצמך את החיים."
"אלה החיים שלי ואני אהרוס אותם כמה פעמים שאני ארצה." אני מוחה, "ואתה יתום אומלל אל תתערב."
"אני בכלל בן יחיד." מוחה סרגי.
"ומה אכפת לי מהצרות שלך?" אני אומר ומרוב כעס אני שותה לגימה ארוכה של וודקה, רק כדי להירגע.
"אז אין בעיה, שתה." סרגי נעלב, "רק אחר כך אני לא סוחב אותך לשום מקום, שתה כמה שאתה רוצה."
אז אני שותה, סרגיי לא משאיר לי ברירה. אחר כך אני מניח את הבקבוק באמצע, גם לסרגי מגיע.
לא תמצא בעולם שני אנשים דומים יותר ממני ומסרגי, אני לבן והוא שחור, אני גבוה והוא נמוך, הוא רוסי אני קווקזי, אני עמוק ומהורהר והוא שטחי ומתלהב, הוא אוהב לשתות אני יודע לשתות, בקיצור הפכים גמורים.
אני כמובן מנסה לשפר אותו, לתת לו עצות לחיים, אבל כלום לא עוזר, הוא לא מקשיב לי אף פעם, כמו שאומרים אצלנו רק הקבר ירפא את הגיבן.
אבל אין לי חבר יותר טוב ממנו, כי מה צריך האדם? הסביר פעם איזה פילוסוף יווני, להימנע מהדברים הרעים שמזיקים, חבר טוב וקצת וודקה. (או שאולי זה היה הרבה וודקה, סביר שזה היה הרבה וודקה, פילוסופים רציניים חייבים לשתות לא מעט כידוע.)
גם שוטרים מגיעים לכאן, כשהשוטרים מגיעים אני מתחיל לדבר רק בולגרית, נכון שאני לא יודע בולגרית, אבל גם השוטרים לא.
"איך קוראים לך?" שואל שוטר שמן, לידו עומד שוטר צעיר ושתקן.
"דזילי אפשצק דת."
"מה אתה עושה פה?"
"רוספוסובה זו דסי פצ'י."
"תעודת זהות יש לך... פצ'י פצ'י?"
אני מוציא את תעודת הזהות.
"אז אתה יודע מה זה תעודת זהות?"
"אני מהנהן, אבל בבולגרית.
"איפה אתה גר?" שואל השוטר
אני מצביע על הספסל.
"אז בלי שטויות אה..." אומר השוטר, "בלי בלגן פה, שלא יצלצלו השכנים. אחרת אני לוקח אותך לאבו כביר הבנת?"
"טו קארה אה צ'י" אני ממלמל
"יאללה בא נלך חבל על הזמן." אומר השוטר השמן לחבר הצעיר שלו.
מאחורי הגב אני מוציא להם לשון.
על פי דעת המדענים וודקה גולד היא הוודקה המגעילה ביותר בארץ ישראל ויש כאלה הטוענים בכדור הארץ ואולי אפילו בגלקסיה בכלל. לא שאכפת לי או לסרגי, האדם חייב לשתות, מפני שהוא אדם ואם לא היה אדם, לא היה שותה ולא היה חי בכלל ואז מה היה סופו?
לשתות וודקה זה ראשית כל תענוג, אחר כך חובה קדושה, ובסוף, נו בסוף, אני לא בטוח מה יש בסוף, אבל כשאני אגיע לשם אני מבטיח לשלוח לכם מברק.
את הוודקה אנחנו שותים כמובן נקיה וצלולה, לא כמו הישראלים הטפשים שמערבבים רד בול בוודקה. למה להרוס וודקה טובה, עם משקה מגעיל בטעם של דובדבנים מקולקלים?
למה האדם צריך לשתות וודקה? הרי אם אין לו וודקה, הוא עלול לשתות חס ושלום אפטר שייב, דלק למטוסים או לשאוף דבק לאף ואז האף שלו ישאר תקוע בפרצוף לעולם ועולמי עד ואמנם צריך שכל אדם צריך שיהיה לו אף וגם ההפך נכון כל אף צריך שיהיה לו בן אדם, אבל כשחושבים על זה לעומק, אפשר להשתגע ולכן הכי טוב לא לחשוב, אני חושב לעצמי.
"בא סרגיי, נלך לים." אני אומר לו
"לים? מה יש לנו בים, קר בים."
"עכשיו עוד לא קר."
"ואין לי בגד ים..."
"גם לי אין, אנחנו לא מתרחצים, סתם נסתכל על הגלים."
סרגי שותק.
"תגיד אישתי לא צלצלה?" שואל סרגי.
"לא שידוע לי." סרגי לא נשוי ואין לו טלפון , אבל למה לדקדק בקטנות?
"נשים אי אפשר לסמוך עליהן." פוסק סרגי, "עם הפכפך, אבל אתה חבר טוב סשה אתה חבר אמיתי." הוא אומר ומנשק לי על הלחי וקצת שורט אותי עם הזיפים.
אז אנחנו קמים מהספסל ומתחילים ללכת, לזחול, לקרטע לאט לאט לאורך רחוב בן יהודה כמו זוג עיוורים בחדר חשוך שמחפשים חתול שחור שברח משם אתמול.
אני לא יודע כמה זמן עובר עד שאנחנו מגיעים אל הים, אבל כשאנחנו שם כבר אין לי מצב רוח. אני מרגיש שאני נופל, הים מולי שחור ורותח, מעופש ואפל, דלוח וקודר ויש ריח של סוף באוויר ריח של מוות ובמקום לשמח אותי כמו תמיד, הוא רק ממלא אותי עצבות. אני מסתכל על הבקבוק והוא כמעט ריק, נשארו עוד כמה טיפות שאני שותה במהירות, אבל הוודקה במקום להרים אותי רק מורידה אותי למטה.
"למה דומה הים סרגי?"
"לאישה הוא דומה."
"והגלים? "
"לאישה, סשה... לאישה."
"וגם הצדפים בטח דומים לנשים." אני אומר, "יש אצלך משהו שלא דומה לנשים?"
"הנשים." אומר לי סרגי בבטחון, "הן בדרך כלל לא דומות לנשים."
אף פעם לא חשבתי להתחתן, אני לא איש של דברים קבועים. אני אוהב להיות ציפור דרור וחתונה זה סוג של כלא, ואני חייב להיות חופשי, אני "ענן במכנסים" כמו שאמר ייסנין.
אבל אני אוהב נשים, אני אוהב את כולכן: גבוהות או נמוכות, שמנות או רזות שער ארוך או קצר, לא אכפת לי, בעיני כולכן יפות! רק שנשים תמיד רוצות שתאהב ורק אותן ומה לעשות? האהבה שלי גדולה מדי בשביל אישה אחת.
נשים, זה כמו וודקה- כמה שיותר, יותר טוב. כמו הוודקה הנשים מחממות, עושות לך טוב וגורמות לך להתבלבל בין מה שמותר למה שאסור. הההבדל היחידי הוא שהוודקה גורמת לך לשכח ונשים אוי הן... רק גורמות לך לזכור ולזכור ולזכור.
אני לא אוהב לזכור, אני איש של העתיד. העבר? מה יש לי לעשות עם העבר?! אני יורק על העבר. הפנים שלי הם תמיד לעתיד.
אנחנו מסתכלים על הגלים ושותים.
"כמה זמן לא שכבת עם אישה?" שואל אותי סרגיי.
"אני לא זוכר." אני מודה בעצב, נדמה לי ששכבתי עם אנה לפני חודש אבל אני לא בטוח, שנינו היינו כל כך שיכורים, אני יודע שהתעוררתי בלי תחתונים אז יכול להיות שאנה הצליחה לבצע בי את זממה, אבל אני לא זוכר כלום וקצת התביישתי לשאול אותה מה בדיוק קרה.
"וכמה זמן אתה לא היית עם אישה?" אני שואל את סרגיי, לפי הריח אולי חמש שש שנים.
סרגיי שותק ומפלבל בעיניו.
"תגיד סרגיי מה אתה חושב על נשים?"
"מה יש לחשוב על נשים?
"יש לך בטח איזה מחשבות לחלק עם חברי הקולחוז שלנו החבר סרגיי."
"מחשבות בוודאי שיש לי, אם לא הייתי נשוי... הייתי אומר לך משהו, אבל אני נשוי אז אני לא יכול לספר לך, נשים..." אומר סרגיי ועוצם את עיניו, "נשים הן מיסתורין."
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-11 חודשים אהבתי! חחח... אקו
-
לפני 13 שנים ו-11 חודשים יופי של קטע. יש לך כמה משפטים גאוניים. אנקה
-
לפני 13 שנים ו-11 חודשים לחיי הוודקה ולחיי הנשים Mr. Vertigo
-
לפני 13 שנים ו-11 חודשים יפה. ומשעשע MIKHEL
-
