התעוררתי בבוקר לשאגת הנייד שכנראה לא כיביתי. על הקו היה עורך החדשות של ערוץ 2, "מה דעתך על ראיון היום למהדורה של שעה שמונה?", "את האמת", עניתי, "לא ממש מתאים לי הלילה, בוא פשוט נלך על כתבה מורחבת ביומן של שישי", "רעיון מצויין, איך לא חשבתי על זה מראש", ענה לי העורך והמשיך "התחקירנית תהיה איתך בקשר היום". הלכתי למחשב ורציתי להיכנס לאתר סימניה ואז נזכרתי שסופרים מפורסמים כלל לא נכנסים לאתרי חובבים, מיד נכנסתי לאתר תחת השם הבדוי שפתחתי "טין טין בן 8 ממחוז 7" עם התמונה של בר רפאלי שהוספתי כדי לשמור על אמינות. ראשית בדקתי מה מצב הכוכבים של הביקורת, נרגעתי לגלות שאני עדיין 5 כוכבים, חנפנים. עברתי ברפרוף על הביקורת הראשונה על הספר שלי שכתב לביא, מייסד אתר סימנייה "ספר מצויין" וחשבתי לעצמי שאני אוהב ביקורת מעמיקות כאלו שבאמת מתייחסות לכל ההיבטים של הספר. נזכרתי שהיום יש לי פגישת בוקר בפורום קוראים שארגנה לי ההוצאה, התלבשתי במהירות וכמובן שהגעתי באיחור לאולם שכבר היה גדוש במעריצים. כבר בכניסה משכה את תשומת ליבי בחורה שחורת שיער וירוקת עיניים שישבה בשורה השלישית ותלתה בי מבטים. לרגע הצטערתי שבגלל החיפזון לבשתי חולצת טי-שרט לבנה שממנה ביצבצה כרסי הלבנבנה יותר, מכנסי שלושת רבעי חאקי מימי אבא שלי בפלמ"ח וסנדלים תנכיות שחשפו את ציפורני רגליי הבלתי מטופחות בעליל. מבט נוסף בבחורה הבהירו לי שהיא ממש לא שמה לב לכל הפרטים הללו וגם לא לחמשת השערות המדובללות שנשארו לי בקרחת, היא הייתה שקועה "באני הפראי" שלי, שזה דרך אגב היה נושא ההרצאה שלי, "לכתוב מהאני הפראי". מצויין, שתיגמר ההרצאה אזמין אותה לפגישה אישית שבה אחשוף עוד טכניקות כתיבה פראיות. לפתע הרגשתי את הרטט במכנסיי, הוצאתי את הנייד, ראיתי שיחה מחו"ל, התנצלתי ויצאתי החוצה. ברשותכם אעבור לשפה האנגלית שבה התנהלה השיחה:"
Yes, that's me
Ha noble prize, yes been expecting your call
but I am still young and my first book, there is an Israeli writer who is waiting for long time
yes, his name his Amos Oz waiting for more than 10 years
How come you never heard of him? very famous book My Michael
between us, I would have rewritten the opening sentence but he is good
Ok think about it and call me next week
"
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
