היֹה הייתה ילדה קטנה למשפחה טובה ושמה כפה אדומה, או בקיצור: כִּפָהלֶ'ה. יום אחד, אמרה לה אמה, "כפהל'ה חמודה. סבתא ג'ניה, אמא של אבא, חולה. ארבעים שנה היא כבר חולה, ואפילו אגורה לא ראינו ממנה, אבל, אין דבר. הנה חמודה – קחי את הצידנית הזו. שמתי בה מרק עוף, וכיסונים, קלופס, וגם עוגת ג'לי עם משמשים. מסרי לסבתא שאנו דואגים לה ותזכירי לה שאת מתחילה בי"ס בקרוב ותצטרכי בגדים ותיק חדשים.
או, כן – שלא תעזי להתעסק עם פרענקים בדרך. הבנת?!"
חייכה כפהל'ה, טלטלה את תלתליה הזהובים, חבשה את כפתה האדומה, ויצאה לעיר הגדולה.
דילגה כפהל'ה בין סמטאות העיר, והשגיחה שהצידנית לא תפול וחס ושלום תשבר, כי הייתה זו צידנית תוצרת חוץ, מתנה מהבן של הבת-דודה של החברה יאשקה של אמא של דרושקה, שמשחקת קלפים עם אמא שלה. לפתע, ללא אזהרה מוקדמת, שייט לצידה טיל... לא, מטוס... לא, רכב הונדה שחור. היו לו ספוילרים מכל הכיוונים, אורות סגולים מתחת, צהובים מעל, ירוקים על הגלגלים, ו... כן – גם חלונות שחורים. מתוך הרכב בקעה מוזיקה מזרחית מחרישת אזניים. כן, זה היה ללא ספק אבי ביטר. הרכב האט לידה וחלון הנהג נפתח – ברכב ישב פרענק.
הוא הושיט את ידו מבעד לחלון, בעוד ידו הימנית מנמיכה מעט את עוצמת הקול. "אחושילי... בואי, בואי לפה". כפהל'ה שמרה על מרחק בטוח. "ואללה, בואי לפה אני אומר לך!", התעצבן הנהג. כפהל'ה התקרבה בזהירות לרכב, שחלונותיו שחורים, נורות ססגוניות בו פזורות, ונהגו עצבני. "מה, מה את עושה, אה?", שאל בספק חיוך, סוקר אותה מכך רגל ועד ראש, היטב, היטב. "אני סתם הולכת ברחוב", ענתה כפהל'ה בביישנות. "באמת?", ענה הנהג, "ראיתי אותך הרבה פה, סתם ככה ברחוב". "כן? לא ידעתי", הסמיקה כפהל'ה, "דווקא לא ראיתי אותך פה"."מה זה לא ראית", עלה מבט מאיים בעיניו, "אין מי שלא מכיר את ז'וז'ו. מה זה, לא שמעת עלי?". "אולי", השפילה כפהל'ה את עיניה. "ומה, מה יש לך ביד", נסה ז'וז'ו לפתח שיחה תרבותית. "זה? סתם. אוכל לסבתא שלי". "מה זה סבתא? יש לך סבתא?", שאל ז'וז'ו בספק פליאה ספק זלזול. "בטח", ענתה כפהל'ה ברצינות תהומית. "זו אמא של אבא שלי, ואמא שלי אומרת שהיא קמצנית גדולה אפילו שהיא מקבלת פנסיה מהמון מקומות, ואמא שלי כל הזמן אומרת שבסוף היא תמות עם כל הכסף והיהלומים שהיא מחביאה במזרן, אבל אני לא באמת יודעת...". ז'וז'ו הריח הזדמנות.
"ולמה לא תביאי משהו נחמד לסבתא הזו שלך, אה?", שאל בערמומיות. "או, איזה רעיון מגניב", התלהבה כפהל'ה, "סבתא מאד אוהבת אורכידאות. ידעת שסבא שלי היה מומחה לאורכידאות? אויש, אני מתה על אורכידאות". בשמעו את המלה הזרה, ז'וז'ו החויר, לאחר מכן האדים ולבסוף הפך סגול. "אורכ, אורכ, אורכ..סאממו!", קצף. "מה, אתה לא יודע מה זה אורכידאה? אויש, זה פרח מאמם", ענתה כפהל'ה במתיקות. "אז פרח! תגידי פרח! למה לא! בטח אורכ... אורכ.. לכי כפרה תקני לה, קחי ת'זמן", צרח ז'וז'ו, לחץ על דוושת ההאצה ונמלט משם בחריקת צמיגים.
כפהל'ה נכנסה לחנות פרחים וקנתה לסבתא אוריכדאה מאממת. אולם, לפתע נזכרה בדברי אימה, ומיהרה לבית סבתה.
ובנתיים, ז'וז'ו (הפרענק, זוכרים?), חצה את כל הצמתים באדום, ובמהירות 160 קמ"ש טס והגיע לפני כפהל'ה לבית סבתא'לה, נגש לדלת והקיש – תוק-תוק. תריס עינית נשמע מוסט, ומבעד לעינית ננעץ בו מבט. "מה יש?!", נשמע קול קשיש וקשוח, "כבר תרמנו! אני מתקשרת משטרה!". "לא! גברת! לא צריך משטרה! זה אני מהפנסיה, אני צריך חתימה!", ניסה ז'וז'ו לפתותה. "או! פנסיה?! אז למה את לא אומרת?!", קיפצה הקשישה בשמחה ואת הדלת פתחה לרווחה. משראתה את האורח בכניסה הספיקה לצרוח, "אוי! פרענק!" לפני שהתנפל עליה, ואת פיה חסם, ידיה כפת במהרה והסתירה בארון בחדר השינה. והוא לבש כותונת שינה, לראשו חבש מצנפת מתאימה וזינק חיש למיטת הסבתא.
לאחר שעה קלה, הגיעה למקום כפהל'ה בזמרה. על הדלת הקישה בלב בטוח, ונשמעה התשובה, "כן! פתוח!". נכנסה הנכדה מלאת פליאה! הכיצד סבתה הפולניה האדוקה משאירה את הדלת פתוחה?!
ובמיטה שוכבת סבתא, מכוסה כמעט כולה, בשמיכה עם ציפית תואמת כהלכה. התעשתה כפהל'ה וליד סבתא התיישבה.
"סבתוש", פתחה כפהל'ה, "איך את מרגישה? אוי, כמה שאת שזופה! זה מהנסיעה לבית-ההבראה?". "כן", ענה ז'וז'ו חלושות, "מהשמש, מהשמש". "ואו!", התפלאה כפהל'ה, "סבתוש! מה זה המבטא הנורא?! את נשמעת כמו צ'חצ'חית מהצ'כונה!". "זה.. זה הגרון, הגרון, יא וואלאדי", ילל ז'וז'ו.
"טוב!", שינתה כפהל'ה לפתע את הנימה, "ז'וז'ו! מספיק! אני יודעת שזה אתה!". ז'וז'ו התיישב. "איך ידעת?", שאל בפליאה. "מותק", חייכה אליו כפהל'ה ברמיזה קלה, "האפטר שייב שלך מסריח ממש נורא!".
ואז כפהל'ה זינקה אליו למיטה, ומאז היא וז'וז'ו הפרענק חיים באושר ובאהבה, וסבתוש מפרנסת אותם עם הפנסיות והכסף במזרון שלה. וכן – אמא של כפהל'ה עד היום לא ראתה מזה אפילו אגורה.
הסוף.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
